דלג לתוכן הראשי

מסע ההישרדות של זאב לקס, ילד בן 8 , בבריסל בתקופת השואה



  


נולדתי בבריסל בשנת 1932. כאשר מלחמת העולם השנייה פרצה והגיעה לבלגיה בשנת 1940, הייתי בן 8 .

התגוררנו ההורים, אחי, אחותי ואני בבניין  בו חיו יהודים בלבד, אבא החליט עם השכנה לעזוב את המקום ולעבור למקום אחר, בגלל הסכנה שהייתה באוויר וההרגשה כי רודפים אחרי יהודים. זכור לי שעברנו ביחד עם השכנים. לא הבנתי את המתרחש ואני זוכר שפחדתי. למחרת היה "רפלה" ולקחו את כל היהודים מהבניין הישן שלנו למחנה הריכוז. הדלתות ננעלו ע"י הנאצים.
למזלנו אנחנו כבר עברנו לרחוב אחר. אבא פחד עלי ועל אחי ולכן שלח אותנו עם מישהו לכפר רחוק, אינני זוכר את השם.

בכפר שיחקנו עם ילדי השכונה ומישהו הלשין עלינו כי היינו חדשים באזור. באו לקחו אותנו הנאצים והעבירו אותנו למרתף מסוים. משם ביקשו מאיתנו שנגלה איפה ההורים עם איומי אקדחים, נתנו להם כתובת לא נכונה כי לא זכרנו את המספר של הבית וכשהנאצים הלכו והביאו את היהודי משם ראינו שזה לא אבא שלנו.

במחנה מעבר מלין, לקחו משלוח כל שבוע לאוושויץ, שמו על הצוואר שלנו קרטון עם מספר והיינו חייבים ללכת איתו כל הזמן. יום אחד העבירו אותנו לחצר לעמוד בשורה, אחרי כן הכניסו אותנו לחדר גדול עם שולחנות שישבו שם הגרמנים והם לקחו מהיהודים כל מה שהיה להם. הייתה לי טבעת כסף שלא רציתי לתת אבל הכריחו אותי.

היינו שבעה ילדים בלי הורים ולכן היה לנו מספר לבן, השאר היו עם צבע אדום, אותם שלחו לאוושויץ. אחת האמהות שראינו שם רצתה להקריב את עצמה למען הילד שלה אבל החליפו לו את הצבע לאדום ושלחו אותו גם במשלוח של ימי ראשון. אז נשארנו 6 ילדים והג'וינט הצליח איכשהו להוציא אותנו עם מונית, עד היום אינני יודע איך הם הצליחו. שלחו אותנו לבית ילדים והכניסו אותנו לבידוד 40 יום כי הם פחדו ממחלות שאולי יש לנו.

עברתי בערך 3 בתי ילדים בזמן המלחמה. היו באים מדי פעם גרמנים ומנסים לקחת את הילדים, את הילדים מעל גיל 16 היו לוקחים למחנה ריכוז. ניסינו כל פעם בדרכים שונות לעבוד עליהם ואפילו פעם סיפרנו להם שהם חולים במחלות מדבקות והצלחנו להרחיק אותם לתקופה נוספת.
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה הגרמנים הגיעו בערב לבית הילדים שכלל בערך 50 ילדים שאני הייתי בו עם אחי ונתנו לנו הוראת פינוי תוך שעה. פינינו את בית הילדים, יצאנו כולם  מבית הילדים, הלכנו לבית הספר הקרוב ביותר. ישנו כל הילדים בחצר בית ספר באותו לילה. למחרת, הקומאר הגיע אלינו ופיזר את הילדים למשפחות מתנדבות, ישנן משפחות שיכלו לקחת ילד ולהאכיל אותו וגם לספק מקום ללון ויש משפחות שהיה להם רק מקום ללון, אחי ואני הסתדרנו עם המשפחות עד סוף המלחמה, החלפנו בינינו מדי פעם כדי שנוכל לאכול כמו שצריך.

בסוף המלחמה הגיעו האמריקאים. האמריקאים הרשו לנו לחזור לבית הילדים וחלקנו אותו ביחד איתם, האמריקאים דאגו לנו למזון.

בשנת 1949 עליתי לארץ. שרדתי את התופת הקמתי בארץ משפחה נולדו לי 2 ילדים. יש לי 7 נכדים.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…