ילדים בשואה

יום ראשון, 23 באפריל 2017

מסע ההישרדות של זאב לקס, ילד בן 8 , בבריסל בתקופת השואה



  


נולדתי בבריסל בשנת 1932. כאשר מלחמת העולם השנייה פרצה והגיעה לבלגיה בשנת 1940, הייתי בן 8 .

התגוררנו ההורים, אחי, אחותי ואני בבניין  בו חיו יהודים בלבד, אבא החליט עם השכנה לעזוב את המקום ולעבור למקום אחר, בגלל הסכנה שהייתה באוויר וההרגשה כי רודפים אחרי יהודים. זכור לי שעברנו ביחד עם השכנים. לא הבנתי את המתרחש ואני זוכר שפחדתי. למחרת היה "רפלה" ולקחו את כל היהודים מהבניין הישן שלנו למחנה הריכוז. הדלתות ננעלו ע"י הנאצים.
למזלנו אנחנו כבר עברנו לרחוב אחר. אבא פחד עלי ועל אחי ולכן שלח אותנו עם מישהו לכפר רחוק, אינני זוכר את השם.

בכפר שיחקנו עם ילדי השכונה ומישהו הלשין עלינו כי היינו חדשים באזור. באו לקחו אותנו הנאצים והעבירו אותנו למרתף מסוים. משם ביקשו מאיתנו שנגלה איפה ההורים עם איומי אקדחים, נתנו להם כתובת לא נכונה כי לא זכרנו את המספר של הבית וכשהנאצים הלכו והביאו את היהודי משם ראינו שזה לא אבא שלנו.

במחנה מעבר מלין, לקחו משלוח כל שבוע לאוושויץ, שמו על הצוואר שלנו קרטון עם מספר והיינו חייבים ללכת איתו כל הזמן. יום אחד העבירו אותנו לחצר לעמוד בשורה, אחרי כן הכניסו אותנו לחדר גדול עם שולחנות שישבו שם הגרמנים והם לקחו מהיהודים כל מה שהיה להם. הייתה לי טבעת כסף שלא רציתי לתת אבל הכריחו אותי.

היינו שבעה ילדים בלי הורים ולכן היה לנו מספר לבן, השאר היו עם צבע אדום, אותם שלחו לאוושויץ. אחת האמהות שראינו שם רצתה להקריב את עצמה למען הילד שלה אבל החליפו לו את הצבע לאדום ושלחו אותו גם במשלוח של ימי ראשון. אז נשארנו 6 ילדים והג'וינט הצליח איכשהו להוציא אותנו עם מונית, עד היום אינני יודע איך הם הצליחו. שלחו אותנו לבית ילדים והכניסו אותנו לבידוד 40 יום כי הם פחדו ממחלות שאולי יש לנו.

עברתי בערך 3 בתי ילדים בזמן המלחמה. היו באים מדי פעם גרמנים ומנסים לקחת את הילדים, את הילדים מעל גיל 16 היו לוקחים למחנה ריכוז. ניסינו כל פעם בדרכים שונות לעבוד עליהם ואפילו פעם סיפרנו להם שהם חולים במחלות מדבקות והצלחנו להרחיק אותם לתקופה נוספת.
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה הגרמנים הגיעו בערב לבית הילדים שכלל בערך 50 ילדים שאני הייתי בו עם אחי ונתנו לנו הוראת פינוי תוך שעה. פינינו את בית הילדים, יצאנו כולם  מבית הילדים, הלכנו לבית הספר הקרוב ביותר. ישנו כל הילדים בחצר בית ספר באותו לילה. למחרת, הקומאר הגיע אלינו ופיזר את הילדים למשפחות מתנדבות, ישנן משפחות שיכלו לקחת ילד ולהאכיל אותו וגם לספק מקום ללון ויש משפחות שהיה להם רק מקום ללון, אחי ואני הסתדרנו עם המשפחות עד סוף המלחמה, החלפנו בינינו מדי פעם כדי שנוכל לאכול כמו שצריך.

בסוף המלחמה הגיעו האמריקאים. האמריקאים הרשו לנו לחזור לבית הילדים וחלקנו אותו ביחד איתם, האמריקאים דאגו לנו למזון.

בשנת 1949 עליתי לארץ. שרדתי את התופת הקמתי בארץ משפחה נולדו לי 2 ילדים. יש לי 7 נכדים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה