"שמי חנה חקמון נולדתי בשנת 1942 בזאוייה שבלוב. בת בכורה
לזאכי נבייה צרור. אמי עבדה בבית כתופרת שתפרה בגדים ליהודים וערבים בניהם אפילו
שיהיה חם ואפילו אבי היה מעביר סחורות ממקום למקום בעזרת חמור ועגלה.
יחסנו עם השכנים הערבים
היו טובים מאוד. בשנת 1945 הגיעו הגרמנים ללוב והחלו לחבוט ביהודים. בכפר שלנו
שחטו בעזרת גרזן 120 אנשים שהיו מתפללים בבית הכנסת , גלגלו את גופותיהם במחצלות
וזרקו אותם ברחובות .השיח הערבי ניסה למנוע
מהגרמנים להתקרב לבית שלנו. אך לא הצליח למנוע מהם, הוריי שראו את הפרעות
הסתירו אותי בתוך ארון מתחת לשמיכות, ואילו את אחותי הקטנה שמו בתוך סלסלה שהיא
קשורה בחבל והכניסו אותה לתוך באר המים שהיה בחצר.
לפתע נשמעו דפיקות על הדלת
והגרמנים נכנסו עם השיח הערבי שניסה כל הזמן לומר להם שאין פה יהודים. עזבנו את
הכפר עם כל רכושנו שרק כלל שקיות
בגדים בידינו ועברנו לעיר הבירה טריפולי.
למדתי במשך שנתיים בבית ספר יהודי באיטליה כ- 4 שעות בכל יום:
שעתיים עברית ושעתיים איטלקית. בבית הספר הייתה תלבושת אחידה הבנות לבשו חצאית
כחולה וחולצה לבנה עם צווארון רחב ואילו הבנים עם מכנס כחול וחולצה לבנה. כשהיו
מגיעים לבית הספר מהממשלה האיטלקית למדנו רק איטלקית."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה