דלג לתוכן הראשי

התינוק שהנאצים רצו לזרוק לפח האשפה הקים את מפעל המשתלות המתקדם ביותר בישראל



היינריש דגן, נולד בשנת 1937 בעיר אסן (Essen) בגרמניה, בעת שהנאצים היו בשלטון, וחייו ניצלו פעמיים, הן בלידה, לאחר שהצוות המיילד בבית החולים תכנן לזרוק את היילוד היהודי לפח האשפה לאחר לידתו, והן בעקבות החלטת אמו לעזוב הכל ולברוח מאימת הנאצים.
סיפור חייו של  יחזקאל דגן ז"ל הוא ניצחון על הרוע בהתגלמותו, עם סוף אופטימי, של יליד גרמניה, שנולד כשהנאצים כבר היו בשלטון, כשנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא נאלץ לעזוב את ביתו כילד קטן ו"התגלגל" באירופה בתקופת המלחמה עד לעלייתו ארצה והקמת משפחה במושב דתי.
בישראל הוא הקים תאגיד עסקי, משתלות "חישתיל", המעסיק כיום למעלה מ-300 עובדים ופעיל בעשרות מדינות.

"תחילת חיי בגרמניה עיצבו את חיי", אמר יחזקאל דגן  ז"ל . "אמי הגיעה לבית החולים כדי ללדת. במהלך ההכנות לקראת הלידה, הצוות הרפואי גילה שהיא יהודייה ולא הסכימו שהיא תלד על מיטות יולדות. הם הפנו אותה לחדר הכביסה המלוכלכת, כדי שתכרע ללדת שם לבדה, ללא עזרה מאיש. מיילדת גרמניה שריחמה על אמי סייעה לה ללדת בחדר הכביסה. מיד לאחר הלידה היא אמרה לה שעליה לברוח מבית החולים, כי היא שמעה שהצוות הרפואי מתכנן לזרוק את התינוק לפח אשפה". אמו הצליחה לאסוף כוחות ולברוח, ויחזקאל קיבל תעודת לידה גרמנית על שם היינריש דגן.

בדרך לא דרך הצליחה האם להבריח את יחזקאל ואחיו הבכור, מחוץ לגרמניה. הם עברו מסע בין מדינות, הגיעו לבית הסוהר בלוב, ובהמשך לאיטליה, שם פגשו את אביהם שברח לשם לפניהם, מאחר והיה ברשימת המבוקשים של הגסטפו, ונאלץ להימלט.

בגיל 8 הגיע יחזקאל דגן ז"ל עם משפחתו לעתלית, משם עבר לחולון ובגיל 15 החליט להיות חקלאי ועבר לקיבוץ סעד, קיבוץ ממלכתי דתי בקרבת רצועת עזה. "האכזריות של הצברים היתה קשה - הם קראו לנו סבונים", סיפר יחזקאל דגן ז"ל שהצליח לקבל את חותמת הצבריות בגיל 18 - לאחר התיכון התגייס לצה"ל, שירת כלוחם בצנחנים ואף השתתף בצניחה הקרבית היחידה שצה"ל ביצע - במתלה בשנת 1956. 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

מסע ההישרדות של הרץ הירשברג, בן 15 , במחנה פלשוב ומראשוני הטנקיסיטים בצה"ל

מאתהרץ הירשברג
ארץ לידהפולין
שמי הרץ הירשברג. נולדתי בשנת 1927 בפולין.
אבי היה ציוני דתי בעל יקב בקרקוב שבפולין. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 לקחו הגרמנים את היקב ואנחנו עברנו לגטו קרקוב. כשחיסלו את הגטו העבירו אותנו לפלשנב שם היה בית הקברות היהודי. נדרש מאתנו להרוס במו ידינו את המצבות ובמקומן להקים כבישים. הייתי בן 15. למחנה הריכוז פלשוב עברתי עם הורי ואחי הבכור. את אמא הפרידו מאתנו. הקשר עימה נשאר רק דרך הגדר. אחרי חודשיים במחנה הריכוז, אחי נעלם. מאחר והיה בוגר וחזק שלחו אותו למחנה עבודה בגרמניה. על כך נודע לי רק אחרי המלחמה. במאי 1943 נעשתה סלקציה. חלק מהיהודים נשלח לאוושיץ. את אבא שלחו לאושוויץ ואני נשארתי לבד. חבר של אבי היה מבריח מצרכים בסיסיים והוא הציע לי למכור אוכל בין הברקים (ביתני העץ) תמורת מזון. זו היתה פעולה מאד מסוכנת, אך נעתרתי לה. מכרתי מלפפונים, לחם וביצים ותמורת זאת קיבלתי אוכל. מדי ערב הייתי נפגש עם אמא מעבר לגדר ואוכל עימה ביחד. הייתי נותן לה חתיכת לחם וביצה. זה היה משמעותי מאד. רק על הרגעים האלה אפשר לכתוב סיפור. כך נמשך המצב עד סתיו 1944. שינדלר, שהיה בעל מפעל אמאיל בקרק…