דלג לתוכן הראשי

הבריחה הגדולה : קבוצת נערים בורחת מוורשה תחת הכיבוש הנאצי




סיפור הישרדותו של פרץ ויינרייך , נער בן 15 , בתקופת השואה

"תחושת החנק הסוגר עלי מתחילת הכיבוש הנאצי של וורשה , לא הייתה נחלתי הפרטית".

"בחצר הבית מצאתי כמוני עוד נערים ונערות שיצאו ממחבואם בתום ההפגזות וההפצצות של הגרמנים.  בעוד ההורים טרודים בדאגות להמשך הקיום בתנאים בלתי אפשרים שנוצרו , עסקו הנערים בשאלה אחת בלבד : מתי וכיצד להימלט . בלטה בינינו במנהיגותה ובנחישותה בת השכנים אידה . היא שתכננה ויזמה את הבריחה מהעיר וורשה תחת הכיבוש הנאצי . "

" אני גומע את הקומות בדילוגים ומצטרף לנערים הממתינים לי. כולנו עמוסים בתרמילי גב.  ביציאה משער הבית מבחינים בפינת הרחוב בזקיף גרמני חמוש ברובה על כתפו. באותה פינה הוקם קטע מחומת הגטו. "

"למזלנו, סמטה קצרה מולנו הייתה גם קפיצת דרך וגם שביל מילוט מן הסיכון להיתקל פנים אל פנים עם החייל ועם כל הכרוך בכך.
המרחק לתחנת הרכבת היה קצר, ובתוך דקות מצאנו לנו פינה בקרון משא להובלת בקר ( קרונות הנוסעים נועדו מכלתחילה לגרמנים בלבד) . "

"מתוך אינטואיציה "קברנו" עצמנו בקרון המשא בתוך ערימות התבן, והסתבר לנו מיד עם יציאת הרכבת לדרך , כי בכך מנענו מן השכנים לקרון, חבורת צעירים פולנים , לשמש להם אובייקט "להרוג" את הזמן ."

על כל פנים , מתוך השיחה שהתנהלה ביניהם , לא היה קשה להבין , שאילו מצאו איזה יהודי להשתעשע בו , היו ברצון ובששון קופצים על המציאה.

"בתחנת  "שצלצה" , בה ירדנו , חמקנו בלי בעיות, ובעגלה רתומה לסוס תפסנו טרמפ. כך הגענו עם שקיעת החמה לאותו כפר , שישב ממש על שפת נהר בוג . בין הבקתות המעטות מצאנו את היעד המיוחל : בית של האיכר הכפרי המבריח". 

 "מרגע עזיבת הבית לא החלפנו בינינו מילה. הסתדרנו , בלי כל הוראה או פקודה , בטור עורפי , כשבראש החבורה צועד יונה, החבר של אידה. בתוך החשיכה המשתלטת עם שעת הדמדומים על הסביבה צצה לפתע בקתת המבריח הקדמית ליד נהר הבוג ."

"ללא גינוני נימוסים אנחנו מתמקמים בין קירות החדר הצר . עודנו יושבים מסביב לשולחן הנמוך הבלתי מהוקצע של מארחנו המבריח , נפתחת לפתע הדלת , ולתוך הבקתה נכנס חייל גרמני גבה קומה עם רובה על כתפו."

"נשימתי נעתקת , והלב בורח מטה אל כפות רגלי הקרות. האמנם זה הסוף ? והאם לא מצפה לנו כעת סדרת מכות, השפלות ועינויים, בדומה לגורלן של קבוצות אחרות שנתפסו בגזרות גבול שונות ומוכות וחבולות הוחזרו אל אזור השליטה הנאצית?  אלא שמעשה נס לפנינו " הגרמני מעיף לעברנו מבט חטוף , כאילו מסתפק בהפגנת  נוכחות , ועוזב את הבקתה. אלילת המזל שוב לא עוזבת אותנו ."

"קשה להתפרק מן המתח שיצר ביקורו הבלתי צפוי של החייל הגרמני. עדיין הלב מפרפר ומסרב להירגע, והנה קרקורי הבטן הריקה מזכירים , שמאז יציאתנו החפוזה מהבית בורשה לא בא מאומה אל פינו .  המארחת לרגע , אשת המבריח , הניחה על השולחן כיכר ענקית של לחם כפרי וכד חלב, שטרם הספיק להתקרר מעטיני הפרה החמים. הכיבוד נעלם תוך שניות בפיותינו המורעבים , ושעה קלה לאחר מכן אנחנו כבר בדרכנו אל היעד. המרחק אל הנהר קצר, השמים השחורים בלילה ללא ירח משחקים לידינו. "

"בתוך העלטה אני מזהה בקושי את הפס הכהה של הנהר המפריד בין שלטון האימה הנאצית לבין השטח ,בשליטת הסובייטים, הנעלם, שהוא לגבינו אפוף סימני שאלה. רגע לפני צליחת הנהר מגיע המתח לשיאו, ואותו , כמו את העלטה המוחלטת , ניתן לחתוך בסכין ".

"בהתגנבות יחידים מגיעים אל הסירה . גם משוט המבריח אינו מפר את הדממה, שכה חיונית לבל נעורר את שומרי הגבול הסובייטים המסיירים לאורך הגבול, לעיתים בליווי כלבים. "

מגיעים בשלום אל החוף בצד הסובייטי.

"אין בידנו מצפן ולא מפת דרכים, וגם כוכב לא נראה בשמים . בטור עורפי ויונה בראשו פותחים בהליכה מהירה ועיוורת. כעבור שעות של הליכה מאומצת מגיעים בסופו שוב אל .. הנהר, כמעט קרוב למקום הנחיתה שלנו בסירה."

"התסכול מייאש, העלטה שכל-כך ברכנו עליה בהסתירה אותנו מעינה בישא, היא כמו מטבע בעל שני הצדדים. צידה השני של האפילה: התעייה במסלול הבריחה, אך הנה מופיע בקצה האופק פס בהיר בשמים, כמו יד המלאך המורה לנו: זריחת השמש במזרח. זה גם כיווננו: מזרחה."

"שוב יוצאים לדרך, והפעם בבטחה. שדה החיטה וגבעוליו הגבוהים הם שטח מבורך, שבחסותו הסתתרנו הליכה מהירה.  לבסוף נראה היעד המיוחל. מגיעים בסוף אל בניין תחנת הרכבת בשליטת הסובייטים. מצליחים להשתחל אל הרכבת הסובייטית ."

"סוף סוף נשמע שקשוק הגלגלים, ואנחת רווחה פורצת מגרוני: שלום למערב הנאצי, פנינו למזרח המעורר ציפיות וסימני שאלה רבים.

ברוסיה העבירו אותי למחנה עונשין וכלאו אותי עם עוד 40 איש בתא קטן עם צוהר קטן. נתנו לנו צלחת אוכל אחת ליום.

חתמתי על מסמך שהתברר לי בדיעבד שבו אני מודה שאני "אלמנט מסוכן לחברה הסובייטית".

נשפטתי שם לשלוש שנים בכלא , אבל למזלי כקטין קיבלתי הקלה והועברתי למוסד סגור לעבריינים קטינים ( המקום שעליו כתב המחנך הסובייטי הידוע אנטון מקרנקו את "הפואמה הפדגוגית " שלו שתורגמה לעברית בידי אברהם שלונסקי) .

לבסוף הודות להסכם שיתוף פעולה בין סטלין ובעלות הברית שוחררו אסירים פולניים רבים ואני בינם.

ושם הרוסים גילו את כישרון הציור שלו.

מקור וקרדיט : פרץ ויינרייך ,  הישרדות, הוצאת המחבר , 2005




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…