דלג לתוכן הראשי

הילדה זולה זוהר , בת 9 , הבריחה בסירות מדנמרק

מאתזולה זוהר

ארץ לידהפולין

בקיץ 1939 נסענו מגדיניה לוורשה כדי לבקר את המשפחה שלי.
בקיץ הזה היה צריך להיות יום הולדתי ה-7 וידעתי איזו מתנה אקבל. סוף סוף הייתי צריכה לקבל מיטה של מבוגרים ולא של תינוקות, ביחד עם מצעים בצבע לבן וורוד ושמי רקום עליהם. לא קיבלתי את המתנה בסוף כי ב -1 בספטמבר באותה שנה החלה מלחמת העולם השנייה והבריחה שלנו מוורשה, בירת פולין החלה.

תחילה ברחנו לדנמרק אבל הגרמנים פלשו לדנמרק זמן קצר אחרי זה. חיינו בדנמרק והעמדנו פנים שאנחנו משפחה לא יהודית, משפחת סוונסון הדנית. אני הייתי צריכה לדבר דנית שוטפת כדי שהגרמנים לא יגלו שאני ילדה יהודיה מפולין.
ב-1943 כבר ידענו שהגרמנים שולחים את היהודים למחנות מוות. אנחנו ברחנו כמו כל יהדות דנמרק יחד עם לוחמי החופש הדנים בסירות של דייגים לשבדיה שהייתה מדינה נייטרלית. על הבריחה הזאת אני רוצה לספר.
הבריחה מדנמרק לשבדיה

בוקר אחד נסענו לעיירת דגים קטנה. לילדים היה אסור לדעת את שמה. אנחנו היינו ארבעתנו אבא, אמא, אני ואחותי עם שתי מזוודות גדולות, אני הייתי עם תיק בית הספר והלבישו לי שתי שמלות מתחת למעיל החורפי. נכנסנו לחשמלית ולא ישבנו במקומות הישיבה, אלא עמדנו על הפלטפורמה עם המזוודות והרגשתי שנורא דוחפים אותנו, ממש דחפו אותנו מכל הצדדים.
אני אומרת לאבי בשקט: למה דוחפים אותנו כל כך?
אבא הראה לי להסתכל החוצה וראיתי מלא צבא גרמני וכל הדנים ניסו להסתיר אותנו מפני הגרמנים בלי להגיד מילה. הגענו לכתובת של הדייגים ומצאנו רק את האם בבית ואחרי כמה זמן הופיע שוטר דני. כל אנשי המשטרה הדנית שיתפו פעולה עם לוחמי החופש. השוטר הדני אמר שאי אפשר להפליג היום לשבדיה מפני  שפתאום הגרמנים שלחו צבא לעיירה.
לא ידענו מה לעשות, אנחנו עזבנו כבר את הבית כמה ימים קודם ולא היה לנו לאן ללכת. הופיע דייג והוא אמר שזה לא ברור והוא יברר ואבא שלי אמר לו להיזהר שמסוכן בשבילו להסתובב. הדייג חייך. הוא לבש מעיל גדול והוא פתח את המעיל, היו לו תפורים בתוך הבטנה סכינים גדולים של דייגים.
נשארנו עם האם שהייתה מאוד עצבנית. היא אמרה שכל לילה הבנים שלה ובעלה מסתכנים והעצבים שלה כבר היו מתוחים מאוד. ישבנו יחד כמה שעות, ניהיה חושך ובאו הדייגים וסיפרו שאלמנה יהודיה עם שני ילדים שכבר הייתה באחת הסירות סירבה לצאת מהסירה. היא אמרה שהיא לא חוזרת לגרמנים והיא תזרוק את עצמה ואת הילדים לים. בגלל זה החליטו לצאת כבר הלילה. במלחמה אין ביטוח, צריך להעיז.
הגענו לסירה. זאת היית סירת מנוע. ירדנו למטה, הייתה שם כבר משפחה אחת. יצאנו בחושך לים. אחרי זמן קצר נהיה לנו מאוד חם כי כולנו היינו לבושים בהמון שכבות עם כל הבגדים שלנו עלינו. כל פעם מישהו יצא ואני נרדמתי. כשהתעוררתי ראיתי שאבא ואחותי יצאו לסיפון למעלה. יצאתי החוצה, דייג אחד כיסה אותי עם רשת דייגים.

היה חשוך מאוד. פתאום נפלו פצצות והייתה אש ופיצוצים וזיקוקים על השמיים השחורים. שמענו גם אווירון וראינו את קרני האור המחפשות את האווירון. אני הייתי מוקסמת ממה שראיתי. פתאום הרגשתי את אבא שזחל אליי וסיפר לי שאחותי חולה מאוד במחלת ים וכמעט נפלה למים. הוא שאל אותי איך אני מרגישה. אני הסתכלתי אליו בעיניים נוצצות ואמרתי "אבא, איזו חוויה". הייתי ילדה, לא הבנתי שהגרמנים הגיעו והם עלולים לתפוס אותנו ולשלוח אותנו למחנות. ראינו  אוניות שיטור גרמניות, שרדפו אחרינו עם אורות.
אבא נבהל מאד. כשגדלתי, סיפר לי שבאותו רגע החליט שאם אניות השיטור הגרמניות תופסות אותנו, הוא יזרוק אותי ואת אחותי למים, כי עדיף לו שנמות בטביעה בקרח של הים הצפוני מאשר שנישלח למחנות המוות של הנאצים.
הדייגים הסבירו שאנחנו צריכים להגיע למים הטריטוריאלים של שבדיה, לשם לגרמנים אסור להיכנס. פתאום התחילו הפצצות של אווירונים בריטים. אניות השיטור הגרמניות נבהלו מהאווירונים הבריטים וקיבלו הוראה לחזור. ניצלנו!!! שמחנו כל כך. זאת הייתה הקלה גם בשביל הדייגיים.
המשכנו בחושך לכיוון שבדיה. אחרי זמן מה ראינו אדמה וחיילים. היו שמועות, שרובן לא היו נכונות, שחלק מהדייגים הדנים היו מביאים את היהודים לגרמניה ומסגירים את היהודים לנאצים. החיילים שקיבלו את פנינו על אדמת שבדיה היו נראים עם מדים גרמנים. אני הרגשתי שאבא תופס אותי ואת אחותי חזק. אבא היה בטוח שהחיילים הם גרמנים.
פתאום אנחנו שומעים: "ברוכים הבאים לשבדיה!". אבא עזב את כתפינו ואמר "חשבתי שזה גרמנים. המדים שלהם מאוד דומים למדים של גרמנים."
עלינו על אדמת שבדיה וניצלנו.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…