דלג לתוכן הראשי

נחמה טק , ילדה בת 12, רוכלת בשוק השחור הלא חוקי בקיילצה בשנים 1943-1944

כספם של הורי נחמה טק , שהסתתרו במסתור אצל משפחה פולנית , אזלו ולא היה באפשרותם להמשיך לשלם למשפחה הפולנית כדי שיסתירו אותם.

הפתרון שמצאו היה לשלוח את בתם נחמה טק , בת 12 לסחור בעסקי השוק השחור בעיר קיילצה שם הסתתרו . 

הנאצים  התייחסו לסוחרי השוק השחור בצורה שרירותית . מבחינתם מכירה של מזון בשוק השחור נחשבה כפשע חמור ומדי פעם נערכו פשיטות על סוחרי השוק השחור בפולין.

הורי החליטו לאפות לחמניות ולמכרן בשוק השחור. אמי, שהיתה אופה מעולה, נהגה לאפות בלילות , ואני מכרתי את דברי המאפה למחרת היום. סטפה ואני קנינו את המצרכים הדרושים לעסק הלא חוקי.

 אפיית לחמניות , עוגיות ולחם , ומכירתם היו מהעסקים המבוססים בשוק השחור . כל דבר העשוי קמח לבן היה מעדן בלתי חוקי , ולמרות שמרכיבי מוצרי המאפה היו יקרים , הם נמצאו בשפע. כל האופים הבלתי חוקיים עבדו בבית.
 ידענו שנעמוד בתחרות קשה , ולא טיפחנו אשליות בדבר רווחים גבוהים. כדי למנוע אכזבה אמר אבי , " רווח קטן עדיף על שום רווח, עלינו להסתפק במועט" .
הורי חשבו שאני צריכה לקחת על עצמי את המכירה בשוק השחור בגלל המראה הפולני שלי .

הייתי מגיעה השכם בבוקר , בקור עז , לשוק של קיילצה. הייתי קטנה , רזה ומפוחדת. לא ידעתי כיצד למשוך לקוחות,  הרוכלים הפולנים האחרים התייחסו אלי בחשדנות  ואחר כך ברחמים. אבל הייתי תלמידה נלהבת .

בהמשך למדתי את השיטות של הרוכלים האחרים והתחלתי להרוויח כסף . הפחדים שלי נעלמו. ככל שהשתפרו מיומנויות המכירה שלי , כך גם הצליחו העסקים . גם  מיומנות האפייה של אמי השתפרה. הלחמניות שאפתה היו יפות ומכירתן הייתה קלה יותר. עם הזמן רכשנו לנו לקוחות קבועים שחזרו על מנת לקנות במיוחד את הלחמניות שלנו.
בזמן הפשיטות של הגרמנים  על השוק השחור לימדו אותי הרוכלים האחרים כיצד לברוח במהירות ולהסתתר.  בריצות הבריחה המהירות איבדתי  מדי פעם את הלחמניות , אך ניצלתי מהגרמנים. בזכותי עסקי הלחמניות בשוק השחור הצליחה משפחתי להמשיך לשרוד במסתור אצל המשפחה הפולנית.

מקור וקרדיט :
  נחמה טק , דמעות כבושות , סיפור של ילדות אבודה , יד ושם  , תש"ס , 2000

  

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…