דלג לתוכן הראשי

חנה קצמן (אנה גולדשטיין), בת 6 , הבריחה מהגטו

מאתחנה קצמן (אננה גולדשטיין)

ארץ לידהפולין
 "אני בת 4 גרה יחד עם סבא וסבתא, אבא שלי ברח בשנת 1939 מפולין לרוסיה הגרמנים שלטו בפולין כבשו את כל המדינה. אבא שלי אמר שזקנים וילדים הם לא בסכנה ואילו את הגברים יכולים לקחת למחנות עבודה או לשבי.
בסוף שנת 1940 הגרמנים החלו בהקמת גטו בורשה,  סגרו איזור של העיר והורו לכל היהודים לעבור לאיזור זה. הגיעו שמועות שזה רק השלב הראשון העברת כל היהודים למחנות השמדה. האוירה בגטו הייתה מאוד קשה האימה שלטה בכל פינה. אני זוכרת עד היום את הזמנים האלה למרות שהייתי רק בת 4. מה שאומר שהטראומה הייתה מאוד עמוקה. אבי, לפני שהפקיד אותי בידי הסבא והסבתא שלי,  אמר במילים אלה: "רק תשמרו לי על הילדה". הוא קנה לי בגדים חמים ונעליים וגם זה זכור לי עד היום.
כאשר התנאים בגטו התחילו להיות בלתי נסבלים סבא וסבתא שלי חיפשו דרך איך להוציא אותי מהגטו. הגטו היה מוקף חומה ובכל פתח עמדו שוטרים וחיילים גרמנים ולא נתנו לאף אחד לצאת לצד הפולני של העיר. סבא שלי מצא שתמורת שוחד בכסף רב אפשר להעביר אותי ואת דודתי אחות אמי דרך חור שבתוך החומה אנחנו עברנו לצד הפולני ונסענו למקום נופש. במקום זה הייתי עם דודתי במשך חודשיים גם לשם הגיעו הגרמנים. דודתי החליטה לשלוח אותי למשפחה שהייתה גרה מחוץ לורשה.

אח של אבי היה נשוי לאישה פולניה וזה אפשר להם לגור מחוץ לגטו. הבעיה הייתה איך לשלוח אותי אליהם. דודתי הביאה אותי לתחנת רכבת ציידה אותי בציור איך להגיע לבית דודי ודודתי. אני עליתי לרכבת התיישבתי ליד איזה אישה זרה וביקשתי אותה שאם יבואו לביקורת שתגיד שאני נוסעת איתה. הייתה לי חזות ארית וזה עזר לי לעבור את הנסיעה בשלום. ירדתי מהרכבת הסתכלתי בציור והתחלתי לצעוד לעבר ביתם. הגעתי אליהם דודי ודודתי שלא ידעו מתי בדיוק אגיע היו מלאי התפאלות שהגעתי לבד ללא ליווי. מיד הציעו כיבוד מאוד שמחתי כי הייתי רעבה. עכשיו התחיל השלב של החלפת השם היהודי שלי חנה גולדשטיין לשם פולני ואז בחרנו ביחד בהסכמתי ששמי יהיה אננה גודלבסקה. מאותו רגע אימצתי לעצמי את שמי החדש. קיבלתי בגדים חדשים ונראה היה כי חיי יהיו נעימים ובטוחים אבל לא להרבה זמן.
כעבור מספר שבועות גם לכאן הגיעו הגרמנים והיה פחד שאותי הילדה היהודיה יוציאו מהמשפחה ויימסרו לבית יתומים כפי שהיה עם ילדי יאנוש קורצאק. דודי ודודתי החליטו לעבור מקום מגורים שלא מכירים אותנו ואז עברנו לחלק הארי של ורשה. במשך שנתיים חיי התנהלו ללא פחד. אמנם לא הלכתי לבית ספר אבל למדתי בבית לקרוא ולכתוב, חשבון, גיאוגרפיה, מוזיקה ואפילו דודתי למדה אותי גם לרקוד את שיעורי הריקוד אהבתי במיוחד היו לי אפילו בגדים מיוחדים מנייר.
הסיוט התחיל כעבור שנתיים התחילו להגיע אלינו שמועות שהמשטרה הגרמנית הגסטפו חושדת שבמשפחה נמצאת ילדה יהודיה יום אחד הגיעו אנשי הגסטפו אל דודי ודודתי .
דודי שהיה יהודי ברח קודם.  אותי ואת דודתי לקחו לתחנת גסטפו שהיה מקום אימים ידוע שלשם רק נכנסים ויוצאים לעבר מחנות ההשמדה. למזלי הגדול, הודות לחזותי הסלבית אחרי 24 שעות חקירה, בין היתר בדיקת שיער האם הוא לא צבוע לבלונד, רישום הפרופיל שלי וידיעה מאוד טובה של התפילות הנוצריות, שחררו אותי ואת דודתי וחזרנו הביתה.
למרות שעברו מאז 75 שנים והנה אני יושבת עם נכדי אייל, כל רגע זכור לי. אימת רגעים אלה לא שוכחים אף פעם בחיים. למזלי הגדול ידעתי להשתקם ממאורעות איומים אלה. הם הפעם הראשונה שאני מעלה אותם ומספרת לדור הצעיר בחיי יומיום כל משפחתי ילדי ונכדי לא חיים בצל השואה בזה אני מרגישה את הניצחון האישי שלי על מפלצת הנאצים שבאו להשמיד כל יהודי בכל מקום."



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…