אירית ר.
קופר נולדה בעיירה מינסק-מזובייצקי השוכנת כארבעים קילומטר מזרחה לוורשה. באביב
1942, בהיותה כבת שלוש-עשרה, הוציאה אותה אימה מהגטו, מסרה לאיכר פולני, והסבירה
לה כי עליה להישאר בכפר, עד אשר תבוא לקחתה חזרה, בסתיו. אך מפחד הגרמנים אמר לה
האיכר לחזור לגטו, לאחר חודשים אחדים. לתומה חשבה אירית שהגטו עדיין קיים
ובני-משפחתה מחכים לה בבית.
בדרך
נודע לה מילד יהודי בן גילה שהגטו חוסל ושניהם החלו לנדוד בין האיכרים. בשלב מסוים
דרכיהם נפרדו, ואירית הגיעה בנדודיה למנזר, שבו שהתה בזהות בדויה עד סוף המלחמה.
הוריה ושלוש
אחיותיה של אירית נרצחו בשואה, אך אירית ניצלה בזכות מראהּ הארי - שיערה הבהיר
ועיניה הכחולות. היא דיברה פולנית היטב ועבדה בכל עבודות משק הבית והשדה. היא
הועבדה בפרך, חייתה בתנאים ירודים ואת שכרה קיבלה במזון או בכסף. בתום עונת
העבודות בשדה, לעת חורף, היה עליה לעזוב את מקום עבודתה ולשוב לנדודים. לעתים היו
האיכרים הפולנים אצלם הסתתרה מגלים את יהדותה, ואז היתה אירית נאלצת לברוח
בבהילות. היא נדדה בין הכפרים הפולניים ולבסוף נקלטה במנזר, במסווה של נוצריה. היא
נאלצה ללמוד תפילות נוצריות ואת אורח החיים הנוצרי, ולעמוד במעמדים אנטישמיים
רבים, בלא לגלות את זהותה. היא ידעה שאם תיחשף זהותה, תוסגר לגרמנים ותירצח.
איש מבני
משפחתה לא שרד.
בשנת 1946 עלתה ארצה במסגרת חברת-נוער ונקלטה
בקיבוץ דן בצפון הארץ, שבו שהתה גם בתקופת מלחמת העצמאות. בשנת 1950 עזבה את
הקיבוץ עם תרמיל וזוג נעליים, בין השנים 1952-1953 למדה בסמינר למורים בבן-שמן.
ראו גם :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה