דלג לתוכן הראשי

נחמה טק , ילדה בת 12 , רעבה במסתור אצל משפחה פולנית

בעיירה אוווצק הוסתרנו שוב אצל משפחה פולנית נוצריה. לאחר שאחותי עזבה הפך האוכל לבעייה גדולה יותר בעבורי.  מרתה , האישה הפולניה, אשתו של טוסייק שדאג להסתיר אותנו , לא דאגה לנו לאוכל . לפעמים הייתי מצליחה לקנות בעיר לחם ובחשאי הייתי לועסת אותו . 

הייתי רעבה כל הזמן בבית המסתור אצל הפולנים  ובאחד הימים , כשהייתי רעבה במיוחד , נכנעתי ולקחתי לעצמי פרוסת לחם מתוך המטבח שלהם. היא גילתה זאת וצעקה עלי .

המשכתי לסבול רעב , ומדי פעם הייתי שוב הולכת לעיר וקונה לחם ולועסת הפרוסות לאט לאט בכנסייה שם מצאתי מפלט זמני.

 בבדידותי ובמצוקתי גיליתי את הספרייה הציבורית באוטוווצק . היא הפכה לידידתי , ועד מהרה הפכתי לקוראת נלהבת. לעתים קראתי ספר ביום.

מרתה , הפולניה, חזרה יום אחד מעבודתה והתחילה לצעוק עלי ברגע שעברה את מפתן הדלת . לדבריה , שאל אותה מישהו " את מרעיבה את בת אחותך למוות , עד כדי שהמסכנה צריכה לקנות לעצמה לחם? "  כשהיא מניפה בפני את אגרופה , צווחה , " מה יש לך?  את רוצה לבייש אותי , את רוצה לקלקל את שמי הטוב? "

במשך זמן מה לאחר פרשה זו  התרחקתי מכל החנויות . לבסוף חזרתי שוב לקנות לחם, אך הייתי זהירה הרבה יותר , ודאגתי לערוך את כל קניותי רחוק ככל האפשר מהרובע שלנו. רובד נוסף של סודיות, משולב בפחד מגילוי , הפך לחלק מהוייתי. כל חיי סבבו סביב הסתרה : הסתרת מחשבות , הסתרת רגשות , הסתרת מעשים , הסתרת מידע. לעתים הרגשתי עצמי כרובוט של פחד , תמיד במצב הכן, תמיד פוחדת שמשהו גורלי עלול להתגלות.

העברתי את הימים בדרכים שונות , אך בערבים הקשבתי תמיד לשריקות הרכבת . קולות אלה הוסיפו ממד חיובי לחיי . השריקות הביאו אתם הבטחה וסימלו את האפשרות שמישהו יגיע על מנת לקחת אותי מפה. שריקות הרכבת בחשכה עוררו בי ציפיות חזקות ליום שיבואו לחלץ אותו מהמסתור בבית המשפחה הפולנית.

מקור וקרדיט :
  נחמה טק , דמעות כבושות , סיפור של ילדות אבודה , יד ושם  , תש"ס , 2000


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…