דלג לתוכן הראשי

ילד יהודי ,בן 14, פרטיזן ביערות


מאתחיה נקש (זמושציק)

אבי נולד בשנת 1926 בפולין בעיירה בשם קוליץ (מחוז נובורודק בבלארוס – רוסיה הלבנה). הוריו נולדו כנראה בסביבות השנים 1903/1900. לאימו קראו חיה דושקין ולאבא שלו קראו אברהם זמושציק.

אבא שלו נולד בלודג (עיר יחסית גדולה בפולין, ועבר כנראה לרוסיה הלבנה בשנת 1920). אימו נולדה בקורליץ (אבל המשפחה חייתה בנוגרודק).
הרקע ההיסטורי שבה הוא גדל מתחלק לשתי תקופות: לפני מלחמת העולם השנייה ולאחריה. עד לכניסת הגרמנים לרוסיה הלבנה אבי חיי במשפחה, יחד עם אח תיאום, אח נוסף וסבא בתוך בית קטן עשויי מעץ בעיירה קורליץ.
סבו חי במה שהיום מכנים "שטעטעל" – עיירה יהודית קטנה שבה דיברו אידיש כשפת יום – יום, עברית בעת קריאת התורה ופולנית או רוסית עם הגויים. המשפחה הייתה דתית מאוד וענייה מאוד.

ביוני 1942 כבשו הגרמנים את קורליץ, תחילה יצרו גטו בנובורודק, אבי אמר שהוריו לא היו בגטו אלה נוראו ונשרפו  באיזור הבית. ישנה רשומה שבה חיה ואברהם וגם הבן שמואל זמושציק נרשמו כנספחים בגטו שנמצא בנובורודק, כל העיירה נשרפה ביום שנכנסו הגרמנים לאיזור.
אבי ככל הנראה הצליח לברוח וכנראה שניצל בזכות זה שברח מבית הספר באותו היום, ומאז התחיל חיו החדשים שחלקם היו הבריחה הארוכה מיד הגרמנים הרצחניים.
אבי היה בערך בן 14-16 ואולי אף צעיר יותר. לאחר שנדד ביערות בסביבה הצטרף לאוריאידיה (שם ברוסית למחלקת חיילים פרטיזנים) של האחים בלסקי. היחידה הזאת מוכרת ביד ושם בשם משפחת אנשי היער, עשו עליהם הרבה מחקרים ולאחרונה יצא סרט בשם: "התנגדות" שמספר חלק מהסיפור של המשפחה והפרטיזנים ביער. הם פעלו בעיקר ביער שנקרא ניליבוקי באיזור לידה בנובורודק. אבי הכיר את האח הצעיר של הבילסקים שהיה בערך בגילו מהסביבה, ובהמשך הכיר עוד פרטיזנים וגם גייס עוד אנשים להיות פרטיזנים בגטאות.
מפני שאבי היה דומה לנער רוסי: גבוה, בעל עיניים כחולות ושער בהיר, הפרטיזנים שלחו אותו לסייר וגם השתמשו בו כמבריח מזון ונשק ליער. בנוסף, ידע גם רוסית ופולנית ברמה של שפת אם.
בסוף שנת 1944 כאשר המלחמה באיזור נגד הגרמנים נגמרה והגרמנים נסוגו אבי התנדב ביחד עם עשהאל בלינסקי לצבא האדום ועבר תירונות, כנראה שגילו לא היה מספיק מבוגר כדי להתגייס לצבא זה , לכן נאלץ לשקר בגילו ולשנות זאת בתעודת זהות. הוא לחם מספר קרבות בגרמניה.
אבי עלה לארץ בשנת 1948, כאשר כל חבריו ברחו ועברו לארצות אחריות, הוא הגיע לארץ בספינה מאיטליה כשהיה בן 22. לאיטליה הוא הגיע לאחר שברח מרוסיה הלבנה (בלארוס של היום). בכל מקרה בעת העלייה לארץ עוד לא הייתה מדינה וגם לא הייתה דרך לדעת שהמדינה נוסדה. ביום בו הגיע לארץ בתל אביב נשלח לתירונות לצבא שבוע אחרי נלחם כבר במבצע לטרון, בתקופה זאת הוא חיי בקיבוץ חולדה אצל חברים מהפרטיזנים אשר איתם לחם ברוסיה הלבנה. אבי עלה לארץ כאשר כל חבריו עזבו וברחו מרוסיה הלבנה לארצות שונות ומגוונות.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…