דלג לתוכן הראשי

פרדי הירש ובלוק הילדים באושוויץ



אלפרד (פרדי) הירש, בחור בן 24, ספורטאי מצטיין, מורה להתעמלות ומדריך ציוני בתנועת מכבי הצעיר. לימים יהפוך למחנך נערץ בגטו טרזין ולאחר מכן בבלוק הילדים ב"מחנה המשפחות" במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ־בירקנאו.



בתחילת דצמבר 1941, באחד הטרנספורטים הראשונים, נשלח הירש לגטו טרזין בצפון צ'כיה, שהוקם רק חודש לפני כן. לגטו היו שני תפקידים ייחודיים: הוא היה אמור לשמש בעת הצורך כ"גטו לדוגמה" במסגרת הסוואת ביצוע "הפתרון הסופי לשאלת היהודים" והטעיית משלחת הצלב האדום הבינלאומי; והוא היה גם "גטו זקנים", אליו נשלחו אלפי יהודים מבוגרים מאוסטריה ומגרמניה. מגורי הילדים הופרדו מאלה של המבוגרים, ובהמשך עברו חלק מהילדים הגדולים ובני הנוער ל"בתי ילדים" , שם ישנו בנפרד מהוריהם.

בראש מחלקת הטיפול בנוער עמד אגון (גונדה) רדליך, ופרדי הירש היה סגנו. הילדים למדו באופן מחתרתי במעונות, שיחקו וערכו הצגות. הם חויבו להתרחץ יום־יום, גם במים קרים. הירש היה בין האחראים על מבדקי ניקיון קפדניים ואף ערך תחרויות ניקיון נושאות פרסים. כאשר מזג האוויר השתפר, הירש הצליח לקבל אישור להוציא את הילדים לאוויר הצח. הוא הפך משטחים על החומות של מבצר טרזין למגרשי משחקים לבני הנוער ואירגן תחרויות כדורגל. שיא הפעילות הזאת היה המכבייה של טרזין במאי 1943 שבה צפו אלפי אנשים.

בתחילת דצמבר 1941, באחד הטרנספורטים הראשונים, נשלח הירש לגטו טרזין בצפון צ'כיה, שהוקם רק חודש לפני כן. לגטו היו שני תפקידים ייחודיים: הוא היה אמור לשמש בעת הצורך כ"גטו לדוגמה" במסגרת הסוואת ביצוע "הפתרון הסופי לשאלת היהודים" והטעיית משלחת הצלב האדום הבינלאומי; והוא היה גם "גטו זקנים", אליו נשלחו אלפי יהודים מבוגרים מאוסטריה ומגרמניה. מגורי הילדים הופרדו מאלה של המבוגרים, ובהמשך עברו חלק מהילדים הגדולים ובני הנוער ל"בתי ילדים" , שם ישנו בנפרד מהוריהם.
בראש מחלקת הטיפול בנוער עמד אגון (גונדה) רדליך, ופרדי הירש היה סגנו. הילדים למדו באופן מחתרתי במעונות, שיחקו וערכו הצגות. הם חויבו להתרחץ יום־יום, גם במים קרים. הירש היה בין האחראים על מבדקי ניקיון קפדניים ואף ערך תחרויות ניקיון נושאות פרסים. כאשר מזג האוויר השתפר, הירש הצליח לקבל אישור להוציא את הילדים לאוויר הצח. הוא הפך משטחים על החומות של מבצר טרזין למגרשי משחקים לבני הנוער ואירגן תחרויות כדורגל. שיא הפעילות הזאת היה המכבייה של טרזין במאי 1943 שבה צפו אלפי אנשים.

הירש גם ערך חזרות להצגות עם הילדים בכל ערב שבת, לימד אותם שירים וניגן להם בחליל. יהודה בקון, צייר ירושלמי יליד 1929 וניצול אושוויץ, מספר למוסף "הארץ" על היכרותו עם הירש בטרזין. הוא ראה אותו הרבה פעמים בגטו, בעיקר בחדר של יעקב אדלשטיין, שהיה ראש מועצת היהודים בגטו, אך גם בבתי הנוער. "פרדי היה הדמות הנערצת על הילדים בטרזין", אומר בקון חד־משמעית. "הוא היה אישיות בחסד. הוא היה כמו אבא של כל הילדים. תמיד עם חיוך, תמיד עזר, תמיד דאג", הוא מוסיף.

בתוך מחנה המשפחות היה בלוק מיוחד במינו, שהרוח החיה מאחוריו היתה פרדי הירש. היה זה בלוק הילדים, הידוע גם כ"בלוק 31". מראה ילדים היה חריג מאוד באושוויץ. פרט למחנה המשפחות הצ'כי ולמחנה המשפחות הצועני, לא היו באושוויץ ילדים. הם נשלחו להשמדה מיד בהגיעם למחנה. הייחודיות של בלוק הילדים מתבטאת בכך שהירש הצליח ליצור חממה עבור מאות ילדים באמצע מחנה השמדה. אין בנמצא תיעוד בכתב על בלוק הילדים. הידע שבידינו מסתמך על עדויות של אסירים ששרדו, כמעט כולן של מדריכי טרנספורט דצמבר, מכיוון שהמדריכים שהגיעו בספטמבר נרצחו כולם.

לפי עדויות הניצולים, בלוק הילדים הוקם ביוזמתם של פרדי הירש וליאו ינוביץ, מי שהיה המזכיר הכללי של מועצת היהודים בגטו טרזין. כמה ימים לאחר בואם לאושוויץ, הם פנו למפקד המחנה והציעו לו לרכז את הילדים במבנה נפרד במשך היום. התירוץ שבו השתמשו היה כי הילדים, רובם דוברי צ'כית בלבד, הפריעו לעבודת המבוגרים ולקיום המשמעת במחנה. הירש, שהתמנה עם הגיעו לבירקנאו לתפקיד רב העוצמה של קאפו מחנה המשפחות, ביקש להשתחרר מתפקידו כעבור זמן קצר והפך לאחראי על ניהול מעון הילדים, או "זקן הבלוק" כפי שכונה תפקידו באופן רשמי. בטרנספורט ספטמבר הגיעו מטרזין לאושוויץ 274 ילדים עד גיל 14, ובטרנספורט דצמבר הגיעו עוד 353 ילדים. רובם הגדול, למעט פעוטות וילדים חולים, נקלטו במעון.

כמו בגטו טרזין, גם באושוויץ הירש הקפיד על בריאות הגוף ועל ניקיון. יהודה בקון מספר כי "הוא הציל לא רק אותי, אלא את כל הילדים, בכך שהוא עשה מסדרים של ניקיון". הירש היה מכריח אותם להתרחץ בשלג גם בחורף, בקון נזכר, או שהיו צריכים ללכת לבלוק אחר שהיה בו צינור ארוך עם כמה חורים. "הוא הכריח אותנו להתרחץ עם כמה טיפות מים כדי שנהיה נקיים, עם מטפחת אחת ל–20 ילדים", הוא מעיד.

בלוק הילדים, שהיה סמוך לבלוק בית החולים בבירקנאו, היה בפיקוחו הישיר של ד"ר מנגלה, הרופא הנאצי הידוע לשמצה. מייקל הוני מספר בעדותו, שנמצאת במוזיאון היהודי בפראג, שהירש היה מדבר עם מנגלה תוך מתן כבוד, אבל בביטחון עצמי, בתקיפות ובהעזה. לאחר שהגיעו לאושוויץ ילדים נוספים מטרזין והצפיפות בבלוק הילדים גברה, מוסיף הוני, הירש הצליח לשכנע את מנגלה להקצות בלוק נוסף לילדים. הוני מדגיש בעדותו את הדמיון שמצא בין השניים, במראה, בלבוש ובחיתוך הדיבור שנבע מהתרבות המשותפת שלהם. "ראיתי שפרדי עשה על מנגלה רושם", אומר הוני, "שזה מעניין את מנגלה איך היהודים יכולים להתנהג כמו חיילים".

על פי עדויות הניצולים, קירות בלוק הילדים היו מקושטים בציורים עליזים של אחו, פרחים ושלגיה ושבעת הגמדים, שציירה דינה גוטליבובה (באביט), אחת האסירות. ציירת נוספת, מריאנה הרמן, המכונה מאוזי, ציירה על קירות הבלוק ציורים של אינדיאנים, אסקימואים, דקלים וקופים. אחד השיאים של הפעילויות התרבותיות של הילדים היה ההצגות שהעלו. הצגה הזכורה לרבים מהניצולים היא "שלגיה ושבעת הגמדים", שהוצגה בגרמנית ובה צפו גם אנשי האס־אס. הירש אסר על המדריכים לדבר עם הילדים על מוות, על תאי גז או על הקרמטוריום. עד השמדתו של טרנספורט ספטמבר, במרץ 1944, העמדת הפנים הזאת היתה עדיין אפשרית. אולם עם חיסולם של אסירי טרנספורט ספטמבר, כולל הילדים והמדריכים, אי אפשר היה להסתיר מהילדים את המוות הצפוי להם.

מקור:
מיכל אהרוני , עיתון " הארץ"

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…