ילדים כמבריחי מזון בגטו וארשה

אחד מתפקידי הילדים בגטו היה להבריח מזון מן האזור הארי לתוך הגטו. הילדים קטנים היו, ויכלו לעבור דרך פרצות קטנות, ולחמוק חזרה כשהם נושאם עימם את מזון משפחתם. 
תיאור מעשיהם של ילדים אלה נותנים ביומניהם חיים קפלן והלל זיידמן: 

חיים קפלן, מגילת יסורים, תשכ"ב עמוד 485-486 
7.5.42 
בית הקברות הוא מקום מסוגל להברחה זעירה ופעוטה. לכאן באים להבריח בני עוני. הנוער המדולדל והמרוד שמסתפק במועט, ומלאכתו להבריח איזה קילו תפוחי אדמה או בצל. מזה ניזונה כל המשפחה. וכדי שלא לסכן חיי הגדולים, שולחים במקומם ילדים צעירים, ביניהם אפילו ילדים בני שש שבע. כל רואם יכירם מיד. גופם מכוסה סחבות וסמרטוטים, אף רגליהם עטופות מטליות קרועות, וחזות פניהם מעידה על דלות עמוקה כתהום. חוץ מדלותם יש להם עוד סימן מובהק אחד: כולם עמוסים חטוטרת על גבם, כמנהג הגמלים. זו חטוטרת מלאכותית, עשויה, שתפוחי אדמה ובצלים ממלאים את תוכה. ידי המבריח זקוקות לחופש תנועה, כשידיו אסורות באיזה משא אין רגליו ממהרות לרוץ... 

בשעת ביקורי היום בבית הקברות לא שיחקה השעה למבריחים. כולם נתפסו על יד שער בית הקברות, וכאן מצא הנאצי כר נרחב להראות את מסירות ל"פירר": הנאצי העניק למבריחים מכות יורדות חדרי בטן, (והשוטר היהודי עזר על ידו...) והנער המבריח העניק לנאצי את בצליו המוברחים.. במשך זמן קצר נתהווה ציבור גדול ורב הכמות של בצלים מוחרמים.... 

הסיום של כל אותו עניין היה: הבצל המוחרם יימסר לידי השוטר היהודי למכירה, הלז ימלא את מקום הנער המבריח וימכור אתו במחיר אחד עשר זהוב הקילו, והכסף הנפדה יחולק על פי מפתח ידוע בין שני הגזעים!

הלל זידמן, יומן גטו ורשה, ניו יורק תשי"ז, עמוד 142 
17.10.42 
הפרשה המעניינת, ועם זאת המעציבה ביותר, הייתה ההברחה על ידי ילדים. פעוטות בני שש, שבע או שמונה, בעלי גופים צרים ורזים, נדחקו דרך הסדקים הצרים של חומות הגטו, דרך חורי חביות, ועברו אל הצד ה"ארי". שם קנו בעשרות זהובים קצת צרכי אוכל, על פי רוב תפוחי אדמה, לחם וכדומה, ובמטען זה מתחת לבגדיהם הסתובבו ליד אחד משערי חומות הגטו, כי עם הסחורה כבר לא יכלו להידחק דרך הסדקים הצרים, עד שהמשמר הגרמנים הפנה את פניו לרגע, ואז מיהרו לעבור דרך השער ונמצאו שוב בגטו.. 

לא פעם קרה ששוטר פולני היה מכה את הילד מכות רצח, או שהיה קורא לנוטר גרמני, וזה יורה בילד והורגו במקום. 

כך היו ילדים לעתים קרובות משלמים בחייהם הצעירים על פת לחם, שרצו להשיג להם ולמשפחתם, כי הילדים היו לעתים קרובות מפרנסים את אבא ואימא ואחיהם ואחיותיהם הבכירים, שהיו יותר מדי קשישים כדי להתגנב דרך החורים, והיו רעבים ומצפים בבית לפת הלחם, שיביא להם המפרנס הקטן בן השבע.

הילד היהודי בגטו – אתר דעת