דלג לתוכן הראשי

עיניים טובות

מאת : רות באומן

שנת לידה : 1933

 " רק  אתמול נפגשנו עם אבא ואחי הגדול. אחרי חודשים ארוכים של בריחות ומסתורים ביערות אוקראינה. לא רצינו להיפרד. רק להיות ביחד, כל הזמן. הסתובבנו בשוק , הורים וארבעה ילדים. היינו מאושרים מאיחוד המשפחה .  פתאום באו המון גרמנים עם מכוניות . הם סגרו את השוק והחלו לחפש "יודה" , והאוקראינים עוזרים להם במרץ.

 נלכדנו .

 סידרו אותנו בשורות של שש ופקדו לעמוד דום. היה חורף וקר . מי שהתיישב או זז , נורה. אבא החליף כמה מילים עם אחי הגדול ובתגובה , באו שתי יריות. אבי ואחי נפלו ודמם האדים את השלג. הייתי  משותקת מפחד . אמא הייתה גיבורה. היא העיפה מבט לעבר בעלה ובנה שכבר אינם בין החיים והמשיכה לחבק את מוישל'ה, אחי התינוק. הוא כבר היה קפוא ומת, אבל אמא לא יכלה להיפרד ממנו.
קצין גרמני מלווה בכלב ושני ז'אנדרמים אוקראינים עברו בין השורות ופיקחו עלינו. אמא הסתכלה לגרמני בעיניים והחליטה , עיניו טובות " , תן לי ללכת, אתה איש טוב"  לחשה לעיניו בגרמנית הרהוטה שלה.
בכל פעם שחלפו על פניה הוא והכלב , חזרה שוב ושוב , התחננה בגרמנית הצחה שלה : "עיניך טובות , תן לי ללכת ".

 ילדים נפלו לידינו. זקנים קרסו ומתו . החושך ירד והרכבת עדיין לא הגיעה. ואמא המשיכה לדבר אל לבו של הקצין בגרמנית הספרותית שלה.

ואז ארע הנס. הגרמני נתן סיגריות לז'אנדרמים האוקראינים והצטרף אליהם להפסקת עישון. בעודו מתרחק לחש לאמא : "פראו לאופן זי" , "גברת רוצי!"

אמא זינקה החוצה מן השורה ואחריה אחותי בת ה-11 ואני בת השש. בידיה עדיין אחזה את מוישל'ה. ברחנו בחשכה לכיוון היער .

מקור : מעריב 11 לאפריל 2018



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…