בבית המשפחה
הפולניה הנוצרית הסתתרו נחמה טק ואחותה שהתהלכו כפולניות לכל דבר , אך הוריה , לא
יכלו להתהלך בגלוי בבית ומחוצה לו והיו בסכנה כל הזמן .
כותבת נחמה טק בספר הזיכרונות המרתק שלה :
" יום אחדה הגיעה זיוטקה הפולניה לדירת המסתור
החדשה , מוטרדת ומתנשמת . היא שמעה חדשות מטרידות מפי טרזה. נראה כי מספר רב של
פולנים , פעילי המחתרת, הסתתרו בקיילצה , שם תכננו לחבל במתקנים רבים ולהוציא
להורג פקידים נאצים חשובים. פקיד נאצי אחד אכן נורה ערב לפני כן בדרכו הביתה.
כאמצעי נגד , וכדי לתפוס את אלה האחראים ולחקור מעשי טרור נוספים , תכננו הנאצים
חיפוש בקנה מידה גדול.
עוד זיוטקה מזהירה אותנו , הגיעו לאוזנינו קולות נביחה
אדירים וכמעט מיד מלאה החצר הפנימית בגרמנים . רצתי לחדר הסמוך יחד עם הורי ,
שחמקו למקום המסתור שלהם מתחת לרצפה ללא מילה. החזרתי את המזוודה הישנה מעל לרצפה
על מנת להסוות את מקום המחבוא . רגעים ספורים אחר כך פרצה קבוצת חיילים גרמנים
לדירה , כשהם צועקים "פרטיזנר , בנדיטן , פרטיזנר , בנדיטן !" בזמן שהם
התפרסו והתחילו בחיפושים , הצטרפה אלי סטפה בחדר השני. פחדנו להביט זו בזו , מתוך
מחשבה שאם נעשה כך הפחד שלנו יתגלה. החיילים התעלמו מאתנו . הם חיפשו בתוך הארון ,
מתחת למיטות, בתוך המיטות . ואז ניגש אחד מהם לפינה שמתחתיה הסזתתרו הורי , הניח
רגל בכל אחד מצדי המזוודה , ובחן את החלל שבין הארון לקיר .
לפתע שמענו את שיעולו הכבוש של אבי שהסתתר במחבוא.
הגרמני קפץ לאחור, ובלי שנגע עדיין במזוודה, הוא קימט את מצחו , הביט סביבו
בחשדנות, ואחר כך הניד ראשו כלא מאמין. קימוט המצח החשדני התחלף בחיוך – חיוך קליל
, משועשע , ותרני.
קפאתי על מקומי, מאמצת את מלוא השליטה העצמית שלא לשנות
את מבע פני, ולא להיאנח בהקלה. הייתי מזועזעת מדי לחשוב בצורה הגיונית, ואני בטוחה
שגם סטפה הרגישה כמוני. לא העזנו לתקשר בינינו , גם לא בעיניים. לאחר שעזבו הנאצים
את בית המסתור , נכנסנו שתינו למטבח , עדיין מוכות הלם. גם אני וגם היא לא הזכרנו
את השיעול.
הגרמנים עלולים
היו לחזור, לעתים קרובות הם חזרו במפתיע, ולכן היה בטוח יותר להמתין . רק כעבור
שעה שחררנו את הורינו ממקום מסתורם . ובמשך שעה זו לא השתעל אבי ולו פעם אחת ."
מקור וקרדיט :
נחמה
טק , דמעות כבושות , סיפור של ילדות אבודה , יד ושם , תש"ס , 2000
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה