מאת: אריה אפל (אורלינסקי)
נולדתי בעיירה
בשם "נור" בפולין, בשם " לאון אולינסקי". בגיל שנה וחצי אבי
ואמי רצו להציל אותי מהנאצים והביאו אותי לאיכר פולני שהיה חבר של אבי. גרתי שם 5
שנים. כשהגעתי לגיל ארבע, התחלתי לרעות פרות וכבשים של האיכר יחד עם הבנות שלו.
הבנות של האיכר, רצו לשחק עם החברות שלהם והשאירו אותי לבד. הן הזהירו אותי שאם
אלשין להורים הן ירביצו לי וכך היו עושות כל פעם.
את שלושת הכיתות הראשונות שלי בבית-הספר עשיתי בפולין
בעיר לודג'. למדנו שם בשתי שפות יידיש ופולנית, השולחנות בכיתה היו עשויים מפח
ולכל תלמיד היה קלמר מעץ ובו היו עפרונות מחק ועט עם ציפורן לטבול בדיו. כשהמורה
הייתה נכנסת היינו קמים ובמקהלה אומרים בוקר טוב המורה. המקצועות שלמדנו הם: כתיבה
ביידיש ובפולנית וכמובן חשבון ומקצועות נוספים.
ישנתי
במרתף ותמיד היה לי קר ופחדתי מאוד מהחושך. בתקופה הזאת הגרמנים שלטו בפולין,
למזלי אחרי שהפולני קיבל אותי לביתו הוא הודיע לגרמנים שהוא מצא אותי ואז הגרמני
אמר שהתינוק (אני) דומה לתינוק שהשאיר בגרמניה, ושהוא ישלח כל שבועיים חיילים
לבדוק אם אני חי. אם לא הוא יהרוג את כל משפחתו של האיכר וישרוף את ביתם. כך הציל
אותי הגרמני שבדרך כלל היה הורג יהודים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה