דלג לתוכן הראשי

מצוקת הילדים בגטו וארשה ופעולות הסעד



השלטונות הגרמנים הקציבו לתושבי הגטו מנות רעב של 180 גרם לחם יבש ליום. 220 גרם סוכר לחודש וכדומה. מצוקה ורעב הציצו מעיניהם של מרבית הילדים. תהליך ההתמוטטות הפיסית נעשה יותר ויותר בולט לעין בגטו
השחפת החלה להתפשט בכל רחבי הגטו. התמותה הגוברת של האוכלוסייה היהודית ( 7,000 מתים לחודש!) הגדילה מיום ליום את גיל היתמות.

תהליך ההתרוששות של המוני תושבים השליך לרחוב אלפי ילדים שנהפכו לקבצני רחוב קטנים- "ילדי רחוב" שהתחננו לפת-לחם. מצבם של אלפי ילדי פליטים, אשר התרכזו במה שנקרא  "בתי-מחסה לפליטים" , היה ממש נואש. מתוך למעלה 400,000 יהודים שנמצאו בגטו היו קרוב ל100,000 ילדים בגיל עד 15 שנה.

לא פחות מאשר 75 אחוז נזקקו לעזרה ולסעד. על ידי מאמץ עילאי נתאפשרה הקמת רשת ענפה של מוסדות עזרה וסעד, שהקיפה יחסית מספר רב של ילדים, אבל לא ניתן היה לפתור את הבעיה באופן יסודי ולקלוט את כל אלפי היתומים החדשים. ובכל זאת , הופעלו למעלה מ100 מוסדות שהגישו סעד ל25,000 ילדים בקירוב. כלומר , למעלה מ25 אחוז מכלל ילדי הגטו.

ארגון הסעד "צנטוס" החזיק 30 בתי יתומים ופנימיות מסוגים שונים, שבהם מצאו קורת-גג וסעד כ4,000 יתומים.

מלבד בתי-היתומים והפנימיות מסוגים שונים קיים "צנטוס" 20 מעונת-יום , שבהם קיבלו אלפי ילדים מזון והשגחה במשך חצי יום. כמו כן הופעלו ע"י "צנטוס" 20 מטבחים מיוחדים לילדים, שבהם חילקו יום-יום מזון לאלפי ילדים עניים ו30 מעונות יום לילדים לנוער באזור בתי-הפליטים. מוסדות אלו היו נקודות-האור היחידה במרכזים אלו של דלות איומה , של רעב ומחלות.

 "צנטוס" גם ארגן במאות בתים , ליד וועדי-הבתים , מה שנקרא "פינות לילדים". בחודשי הקיץ ניצלו עובדי "צנטוס" ופעיליו כל פיסת ירק בגטו בשביל לארגן קייטנות לילדים . "צנטוס" ארגון בגטו למעלה מ10 קייטנות כאלו.

מתחת למסווה של המטבחים לילדים ושל מעונות-היום של "צנטוס" התקיימה בגטו פעולה ענפה של הוראה חשאית. ברשת הרחבה של בתי-ספר החשאיים מכל הזרמים למדו בגטו אלפי ילדים.

על ארגון "צנטוס": 

"צנטוס" – " מטה החברה לטיפול ביתומים "נוסד בפולין עוד בשנת 1924 . בתקופת הכיבוש הנאצי של פולין  תוגבר "צנטוס" על ידי  הארגון היהודי לעזרה הדדית.
הרוב המכריע של עובדי "צנטוס" נרצחו ע"י הנאצים ב1943 . מאות מחנכים ופדגוגים , רופאים ואחיות , פסיכולוגים ועובדים סוציאליים  הובלו למוות למחנות ההשמדה בגלי הגירושים מוארשה. רק בודדים נותרו בחיים

מקור וקרדיט :
אדולף -אברהם ברמן, "גורל הילדים בגיטו וארשה ", בתוך : שואה וגבורה ,- מבחר מאמרים, מרכז ההסברה , 1976.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…