דלג לתוכן הראשי

מה שנשאר – מסע אישי עם הסופר אהרון אפלפלד ( סרט תיעודי )




·         "סרטו של זולטן טרנר "מה שנשאר – מסע אישי עם הסופר אהרון אפלפלד". הסרט שהופק בשנת 1999 עוסק בשובו של הסופר עטור הפרסים והשבחים לסביבת הולדתו בחבל בוקובינה (היום אוקראינה).
·          
·         הסרט הקצר בן 27 דקות מתעד את מסעו של אפלפלד שהיה ילד צעיר בזמן השואה. אמו נרצחה בשלב מוקדם יחסית של המלחמה ולאחר בריחה עצמאית נותר בודד ואדון לגורלו ולהישרדותו. אפלפלד מעיד על עצמו "אני לא זוכר שום דבר, אבל אני זוכר המון" ובאמת נדמה שפיסות הזיכרון שלו מצטרפות ויוצרות סיפור, שאמנם איננו רציף כסיפור עלילה מובנה אך אולי בשל כך מייצג נאמנה את מגבלות הזיכרון האנושי.
·         במסעו בסביבה הכפרית האוקראינית, אפלפלד נתקל באוסף דמויות מעניין שחלקו זוכר את משפחתו וחלקו מתחמק משאלותיו ומשאלות צוות הצילום.
·         כיצד מתמודד אפלפלד עם השואה – כיצד היא נוכחת ביצירתו? כמה היא דומיננטית? האם היא מעצבת את כתיבתו (נושאים, תכנים)?
·         מהן התגובות בהן נתקל אפלפלד בישראל ביחס לעיסוקו המרכזי בנושא השואה?
·         מה יחסו של אפלפלד לזיכרון השואה? לזיכרון חוויותיו שלו?
·         כיצד אפלפלד מגדיר את חווית הפליטות? ההגירה? האם חוויות אלה הופכות להיות מרכיבים בזהותו?
·         להרחבת הדיון בשאלות אלה ניתן לקרוא קטעים מיצירותיו של אפלפלד ובמיוחד מספרו האוטוביוגרפי "סיפור חיים", כתר, 1999.
·         השאלה העומדת במרכז הסרט ובמוקד עניינו של הסופר היא כיצד לקשר בין מה שהיה לבין ההווה. אם לאחר השחרור נעשו נסיונות להניח את הטראומה בצד או אף להדחיקה, כיצד ניתן היום לעבד אותה במסגרת החיים החדשים בישראל."



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…