דלג לתוכן הראשי

סיפורה של דבורה בן יהודה


נולדתי כדורה בעיירה הפולנית רוז'אן, בת לצילה ואריה יזומבק. אחות קטנה לשלוש בנות ושלושה בנים ( רחל, סוניה, קלמן, שרה, משה ושמואל). נולדתי ב . 13.8.1939- רוז'אן הייתה עיר קטנה, דלה וענייה, בה חיו יחד יהודים ונוצרים. יצחק שמיר נולד בעיר זו. נולדתי בתחילת מלחמת העולם השניה ואני לא זוכרת פרטים על הימים הקשים ברוז'אן המופצצת. אחיי ואחיותיי הגדולים סיפרו לי על מה שאירע.
מצבנו הכלכלי היה קשה, ומתוך זה היו חרדות ומתיחות בבית. המאמץ העיקרי היה לשרוד- לא היה זמן לחשוב על חינוך הילדים או על מתן אהבה ותשומת לב . יום אחד כינסו את כל יהודי העיירה בבית כנסת ושפכו בו נפט- הנאצים התכוונו לשרוף אותו כליל עם היהודים בתוכו. אך רגע לפני שהדליקו את הנפט, הופיע נאצי (כנראה אדם לבוש כנאצי) רכוב על סוס וקרא: "אל תעשו את זה! פתחו להם את הדלת!" והיהודים נהרו החוצה . התחלתי לבכות. כדי להרגיע אותי אמא שלי ניגשה לבאר והשקתה אותי במעט מים. הפולנים שעברו במקום, צעקו שאנחנו מרעילות את המים בעצם יהדותנו, וצרחו על אמא שלי לזרוק אותי . כולם ברחו אל היערות וחיפשו מקלט. אמא שלי חלתה בצהבת עקב אכילת תפוחי אדמה לא טריים. לקחו אותה לבית החולים הפולני, אבל היא לא יכלה לשלם בעבור הטיפול. היא חזרה אל המשפחה, הגישה לנו ארוחה כמדי יום, ובערב נפטרה. אבא שלי טיפל בכולנו, וזה היה לו קשה מאוד.
אחרי שכולם התאוששו ניסינו לחזור לרוז'אן, אך גילינו שאנחנו לא יכולים. העיר נהרסה לגמרי בגלל הפצצות והשחתות הנאצים, שעוד שרצו בה. כולם הלכו לעיר אחרת, והתנחלו בבתים נטושים. אחרי שנה בערך הגיעו שליחים מארץ ישראל, אספו ילדים יתומים (מאב, מאם, או משניהם), ואספו אותם במנזר באינדרסדורף שליד דכאו. השליחים לימדו אותנו לדבר ולשיר בעברית, וסיפרו סיפורים על ארץ ישראל. אני הייתי הילדה הכי קטנה ופינקו אותי מאוד. שליחה אחת אפילו קנתה לי בובה ונקשרתי אליה מאוד. השליחים ארגנו קבוצות עליה לארץ ישראל דרך גרמניה ואיטליה. אני יצאתי עם כמה מאחיי. לא היו קשיים מיוחדים במהלך העליה. השליחים ליוו כל קבוצה , חילקו די מזון והשרו על כולם אווירה טובה וישראלית. אבל לעומת זאת התנאים בספינה (ספינת מעפילים פשוטה ורעועה) לא היו טובים. שרה, אחת מאחיותיי, חלתה במחלת ים, ובכלל לא היה נוח. כשהתקרבנו לנמל חיפה הקברניט ביקש מכולם לעלות לסיפון ולשיר את התקווה לפני ירידתנו לחוף הישראלי.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…