דלג לתוכן הראשי

סיפורה של הנרייטה ציפורי


בת למשפחה רגילה. אבא, אמא ואח צעיר ממני. נולדתי ב- 1930 באנסחדה, הולנד למשפחה חילונית אך עם סממנים יהודיים: כשרות, קידוש, ליל סדר. אווירה חמה בבית. למדתי בב"יהס הולנדי ופעמיים בשבוע שעורי יהדות  . אבא היה סוכן לדברי טקסטיל. אהבתי לעשות ספורט. ניגנתי בפסנתר. היה לנו פסנתר כנף בבית. בבית אתנו גרה משרתת. היו קשרים טובים עם השכנים הגויים . לאט לאט התחיל להיות רע. כמו איסור לשהות בחוץ בערבים, לצאת לפארק, לא לנסוע באופניים, לא לנסוע באוטובוס ובחשמלית , ואז. בספטמבר 1941, היינו צריכים להתכנס בבי"ס מיוחד ליהודים ולענוד טלאי צהוב. בביה"ס היהודי היו 89 תלמידים מאנסחדה ולמידים נוספים מערים אחרות.
 באוגוסט 1942, עזבנו את העיר ועברנו לדירות מסתור. אחי ואני היינו אצל הכומר הפרוטסטנטי בוייסן. ההורים הסתתרו בדירה אחרת. היינו שם כחודשיים. הכומר Buenk היה פעיל (כפי שנודע לי מאוחר יותר) במחתרת. שם קבלתי שם חדש: Bindinga והלכתי לבי"ס הולנדי "אח. כ הפרידו ביני לבין אחי. אחי עבר דירות מסתור שונות ובסופו של דבר שרד. עזבתי את דירת הכומר ונשלחתי לזבולה, לדירה בה גרו שתי אחיות בשנות ה 30- שלהן עם אמא חולה מאוד . שם הלכתי לבי"ס הולנדי. קיבלתי יחס טוב. הלכתי לשחות בבריכה. ידעתי לשקר יוצא מן הכלל. הלכתי לכנסייה בימי ראשון והתפללתי אתם אחרי הארוחות. לא הייתי רעבה אבל חיינו בצמצום. לא היה חימום מספיק והיה קר נורא. התגעגעתי להורים, אבל ההורים אמרו לי כשעזבו בהתחלה שמעכשיו את עושה רק מה שיגידו לך ויש לך רק תפקיד אחד: לשרוד! וכך עשיתי ב. לילה הייתי מתעוררת לפעמים מרעש המטוסים והפצצות ופחדתי פחד מוות. היו לי שם גם הרבה ספרים . האחיות הוכרו כחסידות אומות עולם: Geesji Klaver - Tabak -ו Arenidien Klaver הייתי אצל האחיות עד 22.4.1945. במהלך התקופה בקרתי שלוש פעמים את אחי שהיה מוסתר לא רחוק ופעם אחת את ההורים שלי. ולדעתי זו הייתה טעות שכן הפרידה המחודשת מהם הייתה קשה מאוד מאוד.
הייתי אצל האחיות מחודש אוקטובר 1942 ועד 22.4.1945 ואז באו ההורים (ברכיבה על אופניים) ולקחו אותי ואח"כ את אחי וחזרנו לאנסחדה לבית שלנו "אח. כ התברר שההורים השתחררו קודם ומצאו בית ריק לגמרי אחרי ביזה של הגרמנים. השכנים מנעו מההורים להיכנס הבייתה אולם אח"כ בכל זאת נכנסו והכניסו ציוד ורק אחר כך  החזירו את אחי ואותי הביתה
לתיעוד המלא באתר לדורות

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…