דלג לתוכן הראשי

סיפורו של דב גרניט


ביום 11.10.1941, לאחר שנסוגו הסובייטים מהעיר והרומנים שלטו במקום בעידודה של גרמניה הנאצית, יצאה פקודת יום מטעם מושל מחוז בוקובינה, בו הייתה מצויה גם צ'רנוביץ  לפיה היהודים ירוכזו בגטו בתוך תחום מוגבל. המזל הגדול שלנו היה שלא גרנו באזור בו חיה הקהילה היהודית ובדרך שאיני יודע לא חיינו בתוך הגטו, אלא הועברנו, אני אמי וסבתי מצד אבא למקום מחבוא בדיר חזירים הסמוך לביתה של המשרתת. במקום זה שהינו שנה שלמה והמשרתת דאגה לנו לאוכל ולביגוד לאורך כל התקופה. אנו שילמנו לה עבור כך, אך אמי סיפרה לי שזה היה מעשה חסד אמיתי כי גם כשלא היה לנו כסף לתת, המשכנו לקבל מזון מהמשרתת איני יודע את שמה של המשרתת . בדצמבר 1941 הגטו נסגר והודיעו ליהודים שניתן לחזור למקום. לאחר ששילמנו שוחד רב למשטרה ולגורמים נוספים, חזרנו לביתנו וגילינו שלמרות שהמשרתת ניסתה לשמור על הבית שלנו, הוא עבר ביזה וכל חפצי הערך כגון רהיטים וכלי בית נגנבו. בבית זה נשארנו עד תום המלחמה, כאשר לאורך התקופה ה זו המשרתת דאגה לנו למזון. אסור היה לנו לצאת, אך במקביל לחצר הבית שלנו היה חצר של בית יתומים. בתוך הגדר של החצר שלנו הייתה פרצה והייתי יוצא הרבה פעמים לשחר עם ילדי בית היתומים במקום לאורך כל התקופה. חליתי בדיפטריה, מחלה אשר סיכנה את חיי אך למזלי קצין רוסי הציל את חיי והעביר לנו תרופה אשר נטרלה את המחלה . במקביל לתקופה שבה שהינו בדיר החזירים נלקח אבי בחודש יולי 1941 לעבודות כפיה במחנה Tragw- Neamti והוכרח לעבוד בבניית סכרים על נהר Uzana. לאחר מכן נלקח למחנה Tighina- Basasrapirisk משם הצליח לברוח. לאחר מכן הוא נלקח שוב לעבודות כפייה במחנה Doaga ברומניה ושם הוכרח לעבוד בבניית מבצרים. הוא ברח שוב מן המחנה וחזר לבוקרשט בשנת 1944 וגם שם בבית של קרוב משפחה. אני ואמי התאחדנו איתו בשנת 1946 בעיר ארד שברומניה, על גבול הונגריה
לתיעוד המלא באתר פרוייקט לדורות

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…