דלג לתוכן הראשי

סיפורה של חיה אדלמן



נולדתי בשנת 1939, ברוטרדם שבהולנד. משפחתי מנתה חמש נפשות - היינו שתי בנות ובן. אבא שלי עסק ביהדות בהולנד - הוא היה רב, חזן ומורה. הוא המשיך ללמוד בקונסרבטוריון גם בזמן המלחמה, כל עוד התאפשר. בתקופת המלחמה אמא שלי ז"ל עבדה בבית חולים, באפלדורן בהולנד, כדי לסייע למצב הקשה שנוצר עקב המלחמה. היא טיפלה בפצועים מהמלחמה.
גורשנו מהבית שלנו באפלדורן ונדרשנו ללכת לגטו באמסטרדם. קיבלנו את הכתובת המדויקת אליה נדרשנו להגיע ונסענו לשם כל המשפחה - הוריי ושני אחי. בגטו, מהר מאוד לקחו אותי ואת שני אח י לצלב האדום ומשם העבירו אותנו למישהו שפיזר אותנו למקומות שונים.. יאן בוס דאג לפזר 250 ילדים יהודים למשפחות לא יהודיות. פיצלו אותי ואת אחי ולא היינו ביחד. אותי שיבצו אצל משפחה קתולית ללא ילדים, למשך שנתיים. המשפחה טיפלה בי מאוד יפה בכל התקופה הזו , למרות שחליתי כל התקופה במחלת הפוליו והייתי חלשה מאוד. אחותי שהתה בעיירה קרובה, במשפחה מרובת ילדים שגם טיפלה בה יפה ואחי שובץ למנזר ליד אפלדורן וטופל בידי הנזירות. בסוף המלחמה, אחרי שהסתירו אותנו במשך שנתיים, היה מאוד קשה למשפחות להיפרד מהילדים שהסתירו בתקופת המלחמה. ועוד יותר קשה היה לזוג ששמר עלי, להם לא היו ילדים והם החשיבו אותי כבת. את ההורים שלי העבירו יחד למשפחה באמסטרדם והמשפחה הזו הסגירה אותם לגרמנים ולכן לקחו אותם לוסטרבורק, מחנה ריכוז הולנדי , ומשם העבירו אותם לברגן-בלזן. במחנה אמא שלי כל הזמן ניסתה לעזור לאנשים שהיו חולים ובסוף היא נדבקה בעצמה ונספתה מטיפוס בינואר 1945 , כש יה יתה רק בת 31. במאי 1945, שלושה חודשים אחרי, אבא שלי היה בין אחד הראשונים שהצליחו ל ובר ח משם. הוא גנב אופניים והתחיל לנסוע ולחפש איפה הוא ומי הוא
אבא שלי הצליח למצוא אותנו דרך הצלב האדום, למרות שברישומים שלהם השמות ותאריכי הלידה שלנו לא היו מדויקים. חזרנו עם אבא לתקופה קצרה לאפלדורן. אבא שלי קיבל עבודה בקהילה היהודית בהנסחדיי ואנחנו היינו צרכים ללכת לבית הספר. גדלנו בלי אמא, אני לא יודעת איך זה לגדול עם אמא, או עם סבא וסבתא. המצב לא היה פשוט ובכל החופשים הייתי צריכה לעבוד, למשל כדי לקנות לעצמי בגדים.
אחרי שנים, כשכבר הייתי נשואה והיו לי ילדים התחלתי יותר להתעניין בתקופה הזו של חיי. הסתבר שראש העיר של אמסטרדם גם היה בעיירה בה הוסתרתי בזמן המלחמה. מתוך המאתיים חמישים ילדים שהוסתרו ע"י הצלב האדום, היו ילדים יהודים שנותרו תקופה ארוכה אצל המשפחות כיוון שהוריהם לא חזרו בסוף המלחמה. אחד מהילדים שנשאר תקופה ארוכה אצל המשפחה שהסתירה אותו ושמר איתה על קשר הדוק, החליט לנסות לאתר את המאתיים חמישים ילדים שהוסתרו כדי שיוכלו לתת לעיירה הזו מתנה כאות תודה. בגלל שכל הילדים שהוסתרו היו אמורים להיות בוגרים הוא חשב שבאמת יתכן שיוכל לגייס אותם להגיע לעיירה. הוא הצליח לאתר חלק מהילדים בזכות הרשימה שהיתה ליאן בוס והצלב האדום. אני ידעתי שאני צריכה להגיד תודה אז טסתי להולנד, יחד עם אחותי מארצות הברית שגם הוסתרה באזור. חלק מהילדים שהוסתרו באמת הגיעו לעיירה וכולנו תרמנו כסף ליצירת פסל בצורת מגן דוד ממנו יצאו מים עם מספר שמות, כדי להגיד תודה לעיירה הזו אחרי הרבה שנים. שבועיים אחרי שחזרתי לישראל קיבלתי מכתב מאדם שלא הכרתי שהציג את עצמו כבן דוד של המשפחה שהסתירה אותי. הוא אמר שהוא נכח בפארק, במעמד בו השתתפתי. הוא סיפר שבמעמד שהיה הוא קיווה למצוא את הילדה בת החמש עם הצמות שהכיר וחבל שלא מצא אותי , כי הוא זוכר אותי מהשנים שהייתי במשפחה. הוא כתב שאחרי המעמד בפארק הוא הלך לעירייה כדי לבדוק את שמות המשתתפים בטקס ואז הוא ראה את השם שלי שם. הייתי מאוד נרגשת מהמכתב הזה. בעלי הציע שנקנה כרטיסים להולנד ונלך לבקר את המשפחה. פגשנו את הבן דוד בהולנד ושם הוא בישר לנו שהאמא ששמרה עלי במלחמה עדיין בחיים. לא ידעתי מה לחשוב.. חיים שלמים חיינו בלי אמא.. היא ישבה על כיסא, מאוד מאוד מבוגרת. לצערי היא היתה דמנטית.. אני קראתי לה דודה, ישבתי על ידה ואמרתי לה שחזרתי אליה - לראות אותה. הבן דוד הראה לי את האלבום תמונות שלהם ושם היו שתי תמונות. אחת שלה עם בעלה ואחת שלה איתי. זאת אומרת היא חיכתה לי. אמרתי לאמא הזאת: קלרטיי (השם שלי במהלך המלחמה) חזרה אלייך. שישה שבועות אחרי שראיתי אותה היא נפטרה. הבן דוד שאני בקשר איתו אמר שהיא יח כתה לי.מספר שנים אחרי המלחמה גם ביקרנו את יאן בוס, שכבר היה מבוגר. רצינו לדעת קצת יותר, חשבנו שאולי הוא יוכל לספק לנו פרטים על התקופה ההיא, אבל בזמן המלחמה הוא דאג בעיקר לכך שכל ילד יקבל מקום לשהות , ולא ידע מעבר . יאן בוס קיבל תואר של חסידי אומות העולם ביד ושם.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…