דלג לתוכן הראשי

סיפורה של הלן וייסמן


נולדתי בצרפת לבית שלא היה חסר בו שום דבר . הינו אז שלושה אחים , אבא עבד כחייט ואמא עזרה לו. אבא היה מקפיד ללכת לבית כנסת בחגים וגם היינו חוגגים אותם בבית , חינכו אותנו כיהודים אבל לא היינו דתיים.
כשהתחילה המלחמה הוגלינו מפריז ועברנו ל Saint Jean De La Motte. אבא לא עבר איתנו כי הוא היה בלגיון הזרים. אחרי מספר חודשים הוא חזר ונסע לפרי ס כי רצה להמשיך לעבוד ולא להתחבא בכפר. אמא חזרה איתו לפריס ואני והאחים שלי נשארנו בכפר. כשהם היו בפריז באו הגרמנים ודפקו על דלתם. אבא התחבא מאחורי הארון ואמא פתחה להם את הדלת ואותה הם עזבו. אחר כך אבא התנדב להתגייס לפרטיזנים. כשהוא עלה לרכבת כדי להגיע לדרום ולהתגייס זיהו אותו כיהודי ולקחו אותו למחנה פואטיה ומשם הוא עבר למחנה דרנסיי ומשם לאושוויץ  בחודש נובמבר שנת 1942 הוא כנראה חוסל באושוויץ. אמא חזרה לכפר בהיותה בהריון והתחבאה אצל משפחה גויה. אני הייתי אצל משפחה אחת ששמה Martineau. , אחי זאב סוקולובסקי, היה הקשר ביני לבין אמא. בלילה הוא היה יוצא ממני והולך לאמא לספר לה מה מצבי. אני הייתי יוצאת אחריו וצועקת "מאמא, מאמא". עוד לפני כן היינו ישנות ביחד כשאחותי הקטנה נולדה אמא לא רצתה להמשיך להתחבא איתה ועם אחותי הגדולה ולכן חזרה לכפר. אחי ייעץ לה להתחבא והיא לא רצתה בגלל שהאמריקאים כבר היו קרובים. השנה כבר הייתה 1944 והתברר שהגרמנים נכנסו לכפר ולקחו אותה. אחי הצליח להוציא מהבית שלה תמונות ומסמכים. ממה שאנחנו יודעים היא עברה משם למחנה דרנסיי ובפברואר נלקחה לאושוויץ יחד עם שתי אחיותיי - דניס בת ה 12 ורָשֶ ל בת השנתיים .
כשנגמרה המלחמה אני הייתי חולה מאוד בגרדת בכל הגוף. טיפלו בי עם מים חמים וגופרית ואני נכוותי מאוד מהטיפול והגעתי לסף מוות. לקחו אותי לבית חולים בלה - פלש שם גם אמי ילדה את אחותי הקטנה ומשם עברתי -ללה מונט. אחרי שהמלחמה באירופה נגמרה לקראת 1946 אחי שם אותי במוסד של O.S.E - שאטו - דה - מונקור. אחר כך הוא העביר אותי לפריס למוסד אחר שיהיה לו קרוב יותר - שאטו -דה- טברני, שם נשארתי עד 1949.  בשנת 1948 אחרי בא להיפרד ממני כי הוא התנדב למח"ל ועלה ארצה והתגייס לגבעתי .

עליתי לארץ באונייה "גלילה" ביולי 1949 כש הייתי בת 10 וחצי והגעתי ישר לדוד שלי, אח של אמא. הלכתי כאן לבית ספר של עולים חדשים עד גיל . 15 זה היה בית ספר עממי ואחריו יצאתי לחפש עבודה. בגיל 16 הכרתי את בעלי וקצת אחרי גיל 17 התחתנתי. כיום יש לנו שלושה ילדים נהדרים ותשעה נכדים.

 

לתיעוד המלא באתר לדורות


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

מסע ההישרדות של הרץ הירשברג, בן 15 , במחנה פלשוב ומראשוני הטנקיסיטים בצה"ל

מאתהרץ הירשברג
ארץ לידהפולין
שמי הרץ הירשברג. נולדתי בשנת 1927 בפולין.
אבי היה ציוני דתי בעל יקב בקרקוב שבפולין. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 לקחו הגרמנים את היקב ואנחנו עברנו לגטו קרקוב. כשחיסלו את הגטו העבירו אותנו לפלשנב שם היה בית הקברות היהודי. נדרש מאתנו להרוס במו ידינו את המצבות ובמקומן להקים כבישים. הייתי בן 15. למחנה הריכוז פלשוב עברתי עם הורי ואחי הבכור. את אמא הפרידו מאתנו. הקשר עימה נשאר רק דרך הגדר. אחרי חודשיים במחנה הריכוז, אחי נעלם. מאחר והיה בוגר וחזק שלחו אותו למחנה עבודה בגרמניה. על כך נודע לי רק אחרי המלחמה. במאי 1943 נעשתה סלקציה. חלק מהיהודים נשלח לאוושיץ. את אבא שלחו לאושוויץ ואני נשארתי לבד. חבר של אבי היה מבריח מצרכים בסיסיים והוא הציע לי למכור אוכל בין הברקים (ביתני העץ) תמורת מזון. זו היתה פעולה מאד מסוכנת, אך נעתרתי לה. מכרתי מלפפונים, לחם וביצים ותמורת זאת קיבלתי אוכל. מדי ערב הייתי נפגש עם אמא מעבר לגדר ואוכל עימה ביחד. הייתי נותן לה חתיכת לחם וביצה. זה היה משמעותי מאד. רק על הרגעים האלה אפשר לכתוב סיפור. כך נמשך המצב עד סתיו 1944. שינדלר, שהיה בעל מפעל אמאיל בקרק…