אמא המותר כבר לבכות

 נסיה אורלוביץ – רזניק

אודים מוצלים מאש, ילדים ששרדו אחד מעיר ושנים ממשפחה, נקבצים על ידי מחנכת שבכוח חזונו של הקיבוץ שלעתיד, מחזירה להם את ילדותם ואת יצר החיים שבהם. המחברת, מורה ומחנכת, כעת חברת קיבוץ עמיר, עבדה בשנות המלחמה בבית ילדים באוזבקיסטן. עם תום המלחמה נדדה עם ילדיה לוילנה, ומכן להקמת בית הילדים העצמאי של תנועת השומר הצעיר בסוסנוביץ ובלודביקובו. מפי חניכיה, מספרת היא מאשר עבר עליהם על אדמת הדמים, וזה רק מעט מן המעט.