"פורסט לקחה את קרובתה הקטנה אל ביתה, אך כשהגרמנים החלו לגרש
יהודים אל אושוויץ ב-1942, חשה כי הסכנה לתינוקת רבה מדי. פורסט רצתה להצטרף אל
שורות הפרטיזנים והזדקקה למצוא מקום מסתור עבור אחייניתה התינוקת. היא פנתה בתחילה
למנזר, אך הנזירות לא היו מוכנות לקחת תחת אחריותן תינוקת כה קטנה. אחר כך מצאה
אישה שהיתה מוכנה לקחת את התינוקת תמורת תשלום והשאירה אותה אצלה. כעבור זמן מה,
חברתה מלפני המלחמה, דג'ינה בריטיץ' ביקרה את הילדה וגילתה שהיא סובלת מתת-תזונה
וממחסור בבגדים. למרות הסכנה החמורה שנשקפה לה ולבנה, טיהומיר, בריטיץ' החליטה
לקחת את התינוקת אל ביתה מן הבית שבו סבלה מהזנחה."
"בעלה של דג'ינה, שהיה ימאי, לא חזר כמעט אל ביתו וכל האחריות
נפלה על כתפיה. היא ובנה, שהיה תלמיד בבית הספר לרפואה, טיפלו במסירות בדינה הקטנה
ואף לימדו אותה קרוא וכתוב. בריטיץ' לא נרתעה אפילו כאשר פשטו השמועות על כך שהיא
מחביאה ילד יהודי ושכניה איימו להלשין עליה. על מנת להגן על דינה, היא הטבילה
אותה, שינתה את שמה למריה ולימדה אותה תפילות נוצריות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה