דלג לתוכן הראשי

מסע האימים של הנער אימרה קרטס




קרטס הוא סופר הונגרי יהודי, זוכה פרס נובל לספרות.קרטס הוא ניצול של המחנות אושוויץ-בירקנאו ובוכנוולד, לשם נשלח בהיותו בן 15 בלבד. הוא פרסם את הספר הראשון שלו "ללא גורל" בשנת 1975, אך הספר לא זכה להכרה ציבורית עד שנת 1988. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי תורגמו ספריו והתחילו להופיע בגרמנית ובלשונות אירופאיות נוספות.בשנת 2002 הוענק לו פרס נובל לספרות.


מתוך הספר "ללא גורל":


"באושוויץ חוויתי את רגעי האושר הקיצוניים ביותר. אינך יודע מהי המשמעות של מנוחה בבית החולים של המחנה, או לזכות ב-10 דקות של הפוגה מן עבודת הפרך הבלתי ניתנת לתיאור. הקירבה למוות, היא סוג נוסף של אושר. ההישרדות הופכת לחירות הגדולה מכל."


העלילה מספרת על נער הונגרי בשם גיורגי המתגורר בבודפשט. הוא בן להורים גרושים ממשפחה יהודית משתלבת החי עם אביו ואמו החורגת. כולם נאלצים לענוד את הטלאי הצהוב אולם הוא מקבל זאת כדבר טבעי. הספר נפתח בפרידה המרגשת שלו ושל בני משפחתו מאביו שנשלח למחנה עבודה. זמן קצר לאחר מכן, גיורגי מקבל ניירות עבודה ונוסע לעבודה מחוץ לרובע היהודי. יום אחד הוא מורד מהאוטובוס בידי שוטר הונגרי שחיפש יהודים ונאסף עם עוד נערים יהודים כמוהו לבית מבודד, משם הם נשלחו ברכבת צפופה לאושוויץ. כשהגיע לשם, בעצת אחד האסירים, הוא אומר לקצין הנאצי שגילו הוא 16, שקר שהציל את חייו. הוא מספר לנו על החיים במחנה והתנאים שניצבים בפניו.


בסופו של דבר נשלח גיורגי לבוכנוואלד, וממשיך בתיאור חייו במחנה הריכוז, עד שלבסוף נשלח למחנה אחר בזייץ. שם הוא מורחק מהנערים שהכיר ואמור להסתדר לבדו. הוא פוגש במחנה באסיר הונגרי ותיק בשם בנדי ציטרום. השניים מתחברים ובנדי מדריך אותו ועוזר לו לשרוד בתנאים הבלתי נסבלים של הרעב והקור המקפיא במחנה. גיורגי נחלש יותר ויותר עד שלבסוף הוא נופל למשכב ונהיה על סף המוות, אבל נשאר בחיים ובסופו של דבר הוא נשלח למרפאה במחנה עד סיום המלחמה. כשהוא חוזר לבודפשט, הוא מתעמת עם קרוביו שלא נשלחו למחנות והחלו רק לאחרונה לשמוע על העוול והסבל הנורא, ורוצים שישכח את העבר ויחשוב על עתידו. 



ללא גורל – ויקיפדיה


אימרה קרטס – ויקיפדיה





תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…