דלג לתוכן הראשי

סיפורו של אברהם קסלר


גרנו ברובנה , פולין  )היום אוקראינה( ברחוב שקולנה 9 על יד בית המרחץ השכונתי. היה לי אח, לוניה. גרנו עם כל המשפחה ב 2 - בתים. לסבא מצד אבא, מרדכי – , מוטל היה רכוש גדול - היו לו בריכות דגים, מחסן ביצים ומדגרה. היו לו מטבעות זהב. ברובנה היו 160,000 עד 180,000 יהודים. היו יחסי שכנות טובים עם הגויים הפולנים.
המלחמה פרצה והגיעו ידיעות שמוטב שלא נהיה בסביבה. הפולנים הרימו ראש. הגיעו ידיעות על גירוש באזור פולין ושמחפשים את היהודים. המשפחה שלי החליטה לברוח אך סבא וסבתא נשארו ברובנה עם הרכוש שלהם. לא ידוע לי מה קרה להם בדיוק אבל הם נהרגו, כל הקהילה היהודית שנשארה ברובנה חוסלה. ברחנו ליערות אנטונובקה ב - 1940 . היינו ביערות כמה שנים, והיו תקופות שהיה חסר אוכל ומים, ואז היינו עוברים בין הכפרים הסמוכים כדי לקנות לחם מהפולנים תושבי הכפרים . למשפחה שלנו היו מטבעות זהב ובהם קנינו אוכל מהפולנים. היינו כל הזמן בתנועה מכפר לכפר ושוב ליערות. היינו קבוצה קבועה של 30 איש שכל אחד דאג לשני . ידענו שהגרמנים בסביבה . הם הפציצו את רובנה והרסו אותה עד ליסוד. במהלך התקופה הזו נולד לי אח אך כשהיה בן כמה חודשים חלה בדיזינטריה ונפטר. אחי לוניה גם הוא חלה במחלה ונפטר.
 ב-1945 התחלנו לראות רוסים בכל מקום. יצאנו מהיערות והלכנו לעיירה, שם התרכזו יהודים רבים מהאזור.200-300 משאיות אמריקאיות אספו אותנו והעבירו ל-ולבשך. בלולביצ'ק שהינו 3-4 חודשים ואז העבירו אותנו לבד רייכנהול בגרמניה. כל זאת בארגון ויוזמה של הסוכנות היהודית והג'וינט. שהינו שם שנה במחנה עקורים ואז עברנו למרסיי. במרסיי עלינו על האונייה "תיאודור הרצל" בעלייה לא ליגאלית. זה היה בתחילת 1947 וכשהגענו סמוך לנמל ת "א עצרו אותנו וגררו את האונייה לחיפה תוך התנגדות חזקה של האנשים על האונייה. בחיפה העבירו אותנו לאוניות מלחמה בריטיות שהעבירו אותנו ולקפריסין למחנות מעצר. היינו בפמגוסטה כמעט שנה. ב - 1948, עם קום המדינה, עלינו ארצה
לתיעוד המלא באתר לדורות

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…