גרנו ברובנה , פולין )היום
אוקראינה( ברחוב שקולנה 9 על יד בית המרחץ השכונתי.
היה לי אח, לוניה. גרנו עם כל המשפחה ב 2 - בתים. לסבא מצד אבא, מרדכי – , מוטל
היה רכוש גדול - היו לו בריכות דגים, מחסן ביצים ומדגרה. היו לו מטבעות זהב. ברובנה היו 160,000 עד 180,000 יהודים. היו יחסי שכנות טובים
עם הגויים הפולנים.
המלחמה פרצה והגיעו ידיעות שמוטב שלא נהיה בסביבה. הפולנים
הרימו ראש. הגיעו ידיעות על גירוש באזור פולין ושמחפשים את היהודים. המשפחה שלי
החליטה לברוח אך סבא וסבתא נשארו ברובנה עם הרכוש שלהם. לא ידוע לי מה קרה להם
בדיוק אבל הם נהרגו, כל הקהילה היהודית שנשארה ברובנה חוסלה. ברחנו ליערות
אנטונובקה ב - 1940 . היינו ביערות כמה שנים, והיו תקופות שהיה חסר אוכל ומים, ואז
היינו עוברים בין הכפרים הסמוכים כדי לקנות לחם מהפולנים תושבי הכפרים . למשפחה
שלנו היו מטבעות זהב ובהם קנינו אוכל מהפולנים. היינו כל הזמן בתנועה מכפר לכפר
ושוב ליערות. היינו
קבוצה קבועה של 30 איש שכל אחד דאג לשני . ידענו שהגרמנים בסביבה . הם הפציצו את
רובנה והרסו אותה עד ליסוד. במהלך
התקופה הזו נולד לי אח אך כשהיה בן כמה חודשים חלה בדיזינטריה ונפטר. אחי לוניה גם
הוא חלה במחלה ונפטר.
ב-1945 התחלנו לראות רוסים בכל
מקום. יצאנו מהיערות והלכנו לעיירה, שם התרכזו יהודים רבים מהאזור.200-300 משאיות
אמריקאיות אספו אותנו והעבירו ל-ולבשך. בלולביצ'ק שהינו 3-4 חודשים ואז העבירו
אותנו לבד רייכנהול בגרמניה. כל זאת בארגון ויוזמה של הסוכנות היהודית והג'וינט.
שהינו שם שנה במחנה עקורים ואז עברנו למרסיי. במרסיי עלינו על האונייה "תיאודור הרצל" בעלייה לא ליגאלית.
זה היה בתחילת 1947 וכשהגענו סמוך לנמל ת "א עצרו אותנו וגררו את האונייה
לחיפה תוך התנגדות חזקה של האנשים על האונייה. בחיפה העבירו אותנו לאוניות מלחמה
בריטיות שהעבירו אותנו ולקפריסין למחנות מעצר. היינו בפמגוסטה כמעט שנה. ב - 1948,
עם קום המדינה, עלינו ארצה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה