דלג לתוכן הראשי

מפגש עם הסופר והמו"ל ראובן מירן, מנהל הוצאת "נהר ספרים" על הספר: "הרחק בקצה העולם יש לי אמא: עדויות קצרות של ילדים יהודים"




הספר "הרחק בקצה העולם יש לי אמא" מכיל עשרות קטעים מרגשים מתוך יומנים ומכתבים שכתבו ילדים שהופרדו מהוריהם והוסתרו בצרפת בתקופת השואה. רובם הגדול מופנים אל ההורים שהילדים לא ראו עוד לעולם.

מנהל הוצאת "נהר ספרים", ראובן מירן, מספר כי נתקל בספר זה שהופיע בצרפת בשנת 2002 בהוצאת הרדיו הצרפתי, ומכיל 800 עדויות של ילדים. הוא בחר מתוכן את הקטעים שתורגמו לעברית כדי לחשוף את הקוראים בישראל לתופעה רחבת ההיקף שאפיינה את צרפת תחת שלטון וישי – מצד אחד המדינה הצרפתית שיתפה פעולה עם הכיבוש הנאצי ובמקרים רבים אף גילו שליחיה התלהבות יתר ואכפו חוקים נאציים גם בשטחים שנחשבו ל"צרפת החופשית" בדרום מבלי שהגרמנים דרשו זאת בכלל. אך מצד שני – אלפי צרפתים מן השורה, "עמך" בכפרים ובעיירות סיכנו את חייהם והסתירו יהודים רבים, ובעיקר ילדים והצילו את חייהם.

מתוך 72 אלף ילדים שחיו בצרפת ערב המלחמה ניצלו חייהם של 60 אלף – 75% מהילדים, מספר שאין לו אח ורע במדינות אירופה האחרות. אפילו בהולנד שנחשבת כ"ידידת היהודים" ניצלו רק 10%. מירן מספר על עיירות שלמות שהתגייסו להסתיר יהודים ועל מנזרים רבים ברחבי צרפת שקלטו לתוכם ילדים שהוריהם הובלו להשמדה.

"הצד הזה של צרפת לא ידוע לישראלים" הוא אומר, "ולכן חשוב היה לי לכנס את עדויותיהם של הילדים בספר. לא כל המצילים עשו זאת לשם שמיים, רבים קיבלו כסף רב מן ההורים ששולחו למוות ואחרים ניצלו את הילדים לעבודות הבית והשדה. היו מקרים של התעללות וניצול מיני, אבל העובדה היא שעשרות אלפים נותרו בחיים".

כשבגרו הילדים הם הקימו עמותה בצרפת המנציחה את התקופה ואת המצילים, ועמותה דומה פועלת גם בישראל. הם אלה שאספו את החומרים ודאגו לפרסומם.
לראיון המלא עם ראובן מירן באתר מורשת (מורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ')  

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…