דלג לתוכן הראשי

גבורת האם שהצילה את תינוקהּ אלימלך שטמלר



זהו סיפורו של ילד שנולד בבלגיה בזמן השואה, הוחבא במשך כל המלחמה וניצל. למעשה זהו סיפורה של אם גיבורה, ששרדה את זוועות המלחמה וחזרה לחפש את ילדיה שהוסתרו במקומות שונים. זהו אחד ממאות סיפורים, בהם משתקפת גבורתן של אימהות יהודיות בבלגיה בתקופת השואה. בזכותן ניצלו יותר מ-3,000 ילדים יהודים בלגיים.


הסיפור מבוסס על כתביו של אלימלך שטמלר
לאחר מספר שעות של המתנה בחושך בשדה הפתוח, אמא לקחה אותנו לחבר בלגי שעבד עם אבא, כדי שיעבירנו לארגון המסתיר ילדים יהודים. החבר לקח אותנו לכומר קתולי שהחביא אותנו זמנית בביתו, עד שיושלמו הסידורים לקראת פיזורנו במקומות שונים.
על מנת להסוות את זהותנו, החליף הכומר את שם משפחתנו משטמלר לפלמינג והפריד בינינו. אני הקטן, כבר בן שנתיים, הועברתי למנזר קתולי בסביבות העיר אנטוורפן. אִמי ושני אחיי נסעו לנאמור (עיר במחוז ולוניה במרכז בלגיה) אל הכומר ג'וסף אַנדרֵיי, שהוכר לאחר המלחמה כחסיד אומות העולם הודות לפעילותו הרבה להצלת ילדים יהודים בשואה.
שני אחיי, מרדכי ואליעזר, הועברו לשַטוֹ דֶה אוֹסְטֶמְרֶה - טירה בה שהו ילדים נוצרים ויהודים יתומים. הם זוכרים היטב שהיו משתתפים בתפילות יום ראשון בכנסייה, וכאשר אחי מרדכי היה הולך עם הקטורת לפני הכומר בטקס, היה לוחש את תפילת "שמע ישראל". אחיי שהו בטירה כשנה וחצי, עד שחרורה של בלגיה מהכיבוש הגרמני בספטמבר 1944.

תושייתה של אמא בשעת מצוקה
הודות להתחזותה לגויה, הצליחה אמא לקבל עבודה כמשרתת בבתי הכפריים סמוך לטירה בה שהו אחיי. החבאת יהודים ובעיקר נשים בכפרים בבלגיה, הייתה ידועה לאנשי הגסטפו, והם ערכו חיפושים תכופים בבתים.
באחד החיפושים הגיעו חיילי גסטפו לבית שבו עבדה אמי ונכנסו למטבח. אמי עמדה כשגבּהּ לדלת. החיילים ביקשו שתראה להם תעודות, אך היא הייתה עסוקה וכנראה לא שמעה את בקשתם. דבר זה הכעיס אותם מאוד, והם צעקו לעברה בחוזקה. בפעם זו התחזתה אמי לחירשת ולא הגיבה לצעקותיהם. זועמים על חוסר היענותה, אמרו זה לזה "האישה בוודאי חרשת" ויצאו מהבית.

גבורת האם שהצילה את תינוקהּ אלימלך שטמלר

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…