ילדים בשואה

יום שני, 9 בנובמבר 2015

דרכם של הילדים אל משפחות המצילים, ד"ר נחום בוגנר, באתר יד ושם


בריחת יהודים מהגטו אל מה שקרוי "הצד הארי" כדי לחפש לעצמם מקלט בקרב האוכלוסייה הנוצרית, בעצם לא החלה אלא לפני אקציות ההשמדה ההמוניות שבשנת 1942 שטפו את הגטאות ברחבי פולין. גם אז דרך זאת לא התאימה להמונים. אם היו יהודים שקודם לכן חשבו לנטוש את הגטו כדי למצוא מסתור בצד הארי באמצעות זהות שאולה, כעת הם נרתעו מכך ולא רק בגלל היעדר אמצעים, אלא בעיקר מפחד שמא שכניהם הנוצרים יסגירו אותם לידי הגרמנים.
את הלך הרוח בקרב יהודי הגטו לפני האקציות מתאר ביומנו צאלק פרחודניק, שהיה מאלה שנטשו לבסוף את הגטו וניסו להציל את עצמם בצד הארי: איש כמעט לא העלה על דעתו לנהוג בדרך הפשוטה, ובעצם הדרך היחידה, ולעזוב את הגטו. להשיג תעודת זיהוי פולנית או במקרה הגרוע ביותר תעודת לידה ולגור בגלוי ברובע הפולני… היהודים נרתעו מלצאת ולגור בצד הפולני משתי סיבות. מצד אחד הצליחו הז'נדרמים להחדיר בתודעת היהודים את ההכרה שהיציאה מהגטו פירושה גזר דין מוות. מצד שני חיו היהודים בפחד נורא מהפולנים, זאת אומרת פחד משוד והסגרה לידי הז'נדרמים. ההיגיון היה כזה: מהז'נדרמים אפשר להסתתר ולהשתמט מהם, בסופו של דבר רק ז'נדרמים מעטים מסתובבים ברחובות, אבל איך להתחבא מהפולנים שמבחינים ביהודים  בקלות?





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה