את הלך הרוח בקרב יהודי הגטו לפני האקציות מתאר ביומנו צאלק
פרחודניק, שהיה מאלה שנטשו לבסוף את הגטו וניסו להציל את עצמם בצד הארי: איש כמעט
לא העלה על דעתו לנהוג בדרך הפשוטה, ובעצם הדרך היחידה, ולעזוב את הגטו. להשיג
תעודת זיהוי פולנית או במקרה הגרוע ביותר תעודת לידה ולגור בגלוי ברובע הפולני…
היהודים נרתעו מלצאת ולגור בצד הפולני משתי סיבות. מצד אחד הצליחו הז'נדרמים
להחדיר בתודעת היהודים את ההכרה שהיציאה מהגטו פירושה גזר דין מוות. מצד שני חיו
היהודים בפחד נורא מהפולנים, זאת אומרת פחד משוד והסגרה לידי הז'נדרמים. ההיגיון
היה כזה: מהז'נדרמים אפשר להסתתר ולהשתמט מהם, בסופו של דבר רק ז'נדרמים מעטים
מסתובבים ברחובות, אבל איך להתחבא מהפולנים שמבחינים ביהודים בקלות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה