"בגלל השליטה הרפויה למדי של הגרמנים בכפרים ובגלל המרחב
הגאוגרפי שלהם, יכלו להסתתר בהם יותר יהודים משהסתתרו בהם בפועל, וזאת בעיקר בגלל
האנטישמיות המושרשת שרוב הכפריים היו נגועים בה. על יחסם של הכפריים כלפי היהודים
בימי השמדתם כותב רינגלבלום: יחס הכפריים תלוי בעמדות שהיו מקובלות בסביבתם לפני
המלחמה. במקום בו קיננה אנטישמיות חסרת מעצורים, יחס התושבים לפליטי חרב הנאצים
היה רחוק מלהלהיב את הדעת. התושבים המקומיים היו צדים ומסגירים תמורת בצע כסף את היהודים
הנמלטים ביד רודפיהם. תפקיד עצוב מילא "משמר הכפר" שעסק במלחמה
בפרטיזנים. הוא התמחה בציד פליטי אקציות הגירוש… משפחות יהודיות בודדות מצאו מקלט
אצל איכרים. מסתירים אותם במתבנים, במרתפים וכולי. השלטון הגרמני נלחם באיכרים
הנותנים מחסה ליהודים. פורסמו הוראות מחמירות, המאיימות ב"עשן אדום",
שריפת בתים, ומבטיחים פרסים על הסגרת יהודים. המבצעים נגד יהודים קשורים בפעולות
השלטונות נגד הפרטיזנים, ובכלל נגד זרים השוהים בכפר. כך מסתברת העובדה שפחות
ופחות יהודים מסתתרים בכפרים. בשנים 1940-1941 המצב היה טוב יותר. איכרים החזיקו
אז במשקיהם צעירים יהודים בתור פועלים והתייחסו אליהם בצורה אנושית… היום מפחד
האיכר לעזור לבורחים מן המחנות או מן הגטאות מחשש הלשנה… יש ופחדו של האיכר כה
גדול שאף את המזון לנמלט לא יציע בביתו או בחצר משקו אלא יביאנו לאי שם, לקצה
היער. אך למרות החמרת המצב והקשיים, יש עדיין לא מעט משפחות יהודיות המסתתרות בבתי
איכרים ובמחבואים שהותקנו במיוחד למענם" .
אכן היו איכרים שהצילו יהודים בביתם, ואף היו ביניהם ששילמו על
כך בחייהם. על פי רוב עלו הגרמנים על עקבותיהם בעקבות הלשנות שכניהם. בנובמבר 1943
פשטו ז'נדרמים גרמנים על שני בתי אב בכפר סקווארה באזור פלונסק, הוציאו מהם חמישה
איכרים ושני יהודים שהסתירו, ותלו אותם יחד על עצים בפאתי הכפר, לעיני הכפריים
מהסביבה שרוכזו אבל יחסם של רוב הכפריים כלפי היהודים 12 במיוחד כדי לחזות במאורע,
למען יראו וירָאו. הנמלטים נע בין אדישות לעוינות, יחס שניכר לא רק בעדויותיהם של
ניצולים, אלא גם ברישומי רושמי הכרוניקות הפולנים המציינים את החמרת יחסם של
הכפריים כלפי היהודים 13 ובוגדנותם דווקא בשנת 1942, בתקופת אקציות חיסול הגטאות
בערי השדה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה