בצלאל לינהרד היה בן 13 כשכבשו הגרמנים את עירו בוריסלב שבגליציה המזרחית. בצלאל סיכן את חייו כדי להביא מזון לבני משפחתו, נעזר בידי ברטולד בייץ שהיה לימים חסיד אומות העולם וניצל כמה פעמים מידי הנאצים ועוזריהם, אבל בני משפחתו נלקחו ממנו זה אחר זה. הוא עצמו הצליח לשרוד במחבוא ביער עד שחרור פולין ואז הצטרף לצבא הסובייטי. לאחר שחרורו מן הצבא עסק בצלאל לינהרד בפעילות ציונית, עלה לארץ וכיהן בתפקידים חשובים במשטרת ישראל.
חלקו הראשון של הספר מתמקד בתיאור חיסולה ההדרגתי
של הקהילה היהודית בבוריסלב, לאחר כיבושה בשנית בידי הגרמנים ביולי 1941. המונח
"אקציה", המוכר כמעט מכל הגטאות במזרח-אירופה, מקבל אצל לינהרד ביטוי
מוחשי מאוד עד כי פחדם של היהודים המסתתרים ומנסים בכל כוחם לשרוד ולהיאחז בחיים
עובר אל הקורא מבין דפי הספר"
הנער בצלאל בן ה-13 עד ראייה לרצח ברוטאלי של
מאות יהודים בגטו בוריסלב, חלקם קרובי משפחתו, ורגשות עזים מציפים את נפשו. הוא
משתוקק לנקום, להציל, אך גם להימלט מגיא ההריגה ולהציל את חייו הצעירים. בתוך כל
התופת האופפת אותו הוא נשאר נער רגיש המסוגל להתאהב אהבת נעורים ולטוות חלומות
בתוך עולם ההולך ונכחד. הוא וחבריו לא נואשים למרות הסבל והאובדן המתמיד של בני
משפחותיהם, והם מתארגנים ומתקינים מקומות מחבוא ביערות הסביבה ובדרך זו מביאים
להצלתם של כ-300 מיהודי העיר והסביבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה