בדיווח מפורט על "דמותו של הילד
היהודי" שנכתב בוורשה בנובמבר 1941, מעריך המחבר שבגטו נמצאו כ- 100,000
ילדים, כ- 80 אחוזים מהם נזקקו לעזרה ציבורית וכ- 20 אחוזים ילדים שהוסיפו לחיות
10 בלבד חיו בצורה מסודרת פחות או יותר יחד עם משפחותיהם.
בעירם ובקרב בני משפחתם
התנסו בחוויות שונות מילדים שנעקרו עם משפחותיהם ממקום מגוריהם בעקבות גירוש או
בריחה ומילדים יתומים. רבים היו יתומים מאב ואם ורבים עוד יותר ילדים איבדו אחד מן ההורים, בעיקר את
אבותיהם.
בקרב ילדי הפליטים היו ילדים ממעמדות כלכליים שונים, אך עצם העקירה הרעה
את מצבן הכלכלי של רוב המשפחות ורבים לא מצאו מקור פרנסה והגיעו עד פת לחם.
בריכוזי הפליטים היו גם משפחות וילדים מקומיים שבתיהם נהרסו בהפצצות. שלא כמשפחות
המגורשים והפליטים, שהגיעו לפעמים כמשפחה מורחבת, גורל הילדים הושפע ממצב משפחתם
שעברה 11 היו רוב המשפחות המקומיות "גרעיניות". תהפוכות רבות מאז פרוץ
המלחמה. מצבה הכלכלי של המשפחה נקבע גם על-פי מעמדה לפני המלחמה קרי, תעסוקתם של
ההורים, אך יותר מכך על-פי מה שקרה לאחר פרוץ המלחמה כגון, האם נשמר מקום העבודה,
האם יכלו בעלי העסקים שבהם להמשיך בפעילותם, או האם נשמרו קשרים עם פולנים שסייעו
לשמור על בתי העסק והפרנסות. בעקבות המעבר לגטו התחוללו שינויים שבעקבותיהם בוטלו
חלק ניכר מן הגורמים הללו 12 ומשפחות אמידות רבות איבדו את מרבית נכסיהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה