ב-1939
(פלישת הגרמנים לפולין)– הייתה ילדה בת 7.
היא הצליחה
לברוח מהתופת של גטו ורשה לצד הארי של העיר.
הסתובבה
בחוצות ורשה ולא מצאה מקלט. לפתע, הגיעה לבנין כנסיה והחליטה שהיא נכנסת לכנסייה
למצוא מחסה ללינת לילה.
הנזירות
מצאו אותה ישנה בכנסיה וחשבו שהיא ילדה פולניה, אימצו אותה והעבירו אותה למנזר
שלהן. במנזר התחילה בתהליך לימודים כללי ובעיקר דתי-נוצרי.
בעת שהותה
במנזר מצאה אקדח, שהתברר אחר כך שהיה שייך לכומר הכנסייה וכך גילתה שהכומר משתייך
למחתרת הפולנית. הכומר גייסה למשימות המחתרת כגון, העברת נשק, מידע מודיעני ועוד.
בעת פרוץ המרד בגטו ורשה ב-1.9.1944 נהפך מרתף המנזר גם לבית חולים עבור פצועי
המרד. לאחר סיום המלחמה נשארה במנזר.
בשנת 1946
רצו הנזירות להעביר אותה את טקס הקבלה למנזר, והנה לפתע בדרכה לבית הספר הופיע
מולה אחד השליחים מגואלי הילדים היהודים ואומר לה:
"אני
יודע עליך, את, שמך חנק'ה מנדלברגר, ואימא שלך אלה, ואימא שלך חיה,
ואת
יהודיה, ואני באתי לקחת אותך אל אמא שלך".
בתחילה
התכחשה לו, אך השליח הגואל לא הפסיק לפנות אליה ומסר לה מסרים מאימה הפצועה.
לבסוף, חנה נענתה לאיש והגיעה אל אימה. לאחר המפגש המרגש עם אימה לא שבה למנזר.
ביוני 1947 עלתה ארצה על סיפון אוניית המעפילים "יציאת אירופה" ונקלטה
היטב במדינת ישראל המתחדשת.
ומכאן המשך
העדות:
מקור וקרדיט , גדעון רפאל בן מיכאל(עורך),
ילדים יהודים בבתי נוצרים ובמנזרים בתקופת השואה, המכון ללימודי השואה
ע"ש ח. אייבשיץ, חיפה ( גיליון מס' 19) , 2008.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה