דלג לתוכן הראשי

עדותה של אברוצקי חנה


אברוצקי  חנה נולדה ב-21.4.1932 בוורשה.
ב-1939 (פלישת הגרמנים לפולין)– הייתה ילדה בת 7.
היא הצליחה לברוח מהתופת של גטו ורשה לצד הארי של העיר.
הסתובבה בחוצות ורשה ולא מצאה מקלט. לפתע, הגיעה לבנין כנסיה והחליטה שהיא נכנסת לכנסייה למצוא מחסה ללינת לילה.
הנזירות מצאו אותה ישנה בכנסיה וחשבו שהיא ילדה פולניה, אימצו אותה והעבירו אותה למנזר שלהן. במנזר התחילה בתהליך לימודים כללי ובעיקר דתי-נוצרי.
בעת שהותה במנזר מצאה אקדח, שהתברר אחר כך שהיה שייך לכומר הכנסייה וכך גילתה שהכומר משתייך למחתרת הפולנית. הכומר גייסה למשימות המחתרת כגון, העברת נשק, מידע מודיעני ועוד. בעת פרוץ המרד בגטו ורשה ב-1.9.1944 נהפך מרתף המנזר גם לבית חולים עבור פצועי המרד. לאחר סיום המלחמה נשארה במנזר.
בשנת 1946 רצו הנזירות להעביר אותה את טקס הקבלה למנזר, והנה לפתע בדרכה לבית הספר הופיע מולה אחד השליחים מגואלי הילדים היהודים ואומר לה:
"אני יודע עליך, את, שמך חנק'ה מנדלברגר, ואימא שלך אלה, ואימא שלך חיה,
ואת יהודיה, ואני באתי לקחת אותך אל אמא שלך".
בתחילה התכחשה לו, אך השליח הגואל לא הפסיק לפנות אליה ומסר לה מסרים מאימה הפצועה. לבסוף, חנה נענתה לאיש והגיעה אל אימה. לאחר המפגש המרגש עם אימה לא שבה למנזר. ביוני 1947 עלתה ארצה על סיפון אוניית המעפילים "יציאת אירופה" ונקלטה היטב במדינת ישראל המתחדשת.
 ישעיהו דרוקר מביא מעדותה של אברוצקי חנה רק את הקטעים הקשורים לשהותה במנזר. בעדותה היא מספר על קורותיה בוורשה. היא מספרת על מצבו הקשה של אביה
ומכאן המשך העדות:
מקור וקרדיט , גדעון רפאל בן מיכאל(עורך), ילדים יהודים בבתי נוצרים ובמנזרים בתקופת השואה, המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ, חיפה ( גיליון מס' 19) , 2008.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…