דלג לתוכן הראשי

ילדי טהרן : קורותיו של שמואל נתנזון



שמואל נתזון, יליד 1930. נולד בפולין בעיר ביילסקו-ביאלה (BIELSKO BIALA).
"בעדותו הוא מספר לנו על משפחתו הקרובה, חוויות החגים והמפגשים המשפחתיים, על חיי הקהילה ולימודיו בבית הספר.
זכור לו היטב הפוגרום שהתרחש בשנת 1938 כנגד היהודים. הגרמנים נכנסו ל- PRZEMYSL ושם נרצח האב ע"י הגרמנים. באותה עת רצחו הגרמנים מאות יהודים.
משם עבר ל-PODHAJCE ושהה אצל בני משפחתו. ממקום זה הועברו היהודים לסיביר והם יחד עימהם. יחס הרוסים ליהודים היה מחפיר.
הם הועברו בקרונות של בהמות ובצפיפות רבה. מסע התלאות ברכבת נמשך כחודש ימים.
בסיביר שהו במחנה עבודה ומשם הועברו לעיר SAMARKAND שהייתה באותה עת העיר השלישית בגודלה באוזבקיסטן. שם שהה בבית יתומים פולני. במקום חלה במחלת הטיפוס.
באמצעות הצבא הפולני הועבר משם עם ילדים נוספים לנמל פאהלווי שבאירן.
מכאן הועברו במשאיות לטהרן, ישירות לבית יתומים. שמואל מספר לנו על חיי היום-יום בבית היתומים.
לאחר שהייה קצרה הוא מפליג עם הילדים למצרים ומשם בנסיעה ברכבת לארץ-ישראל.
הוא מתאר את קבלות הפנים של היישוב היהודי בעת עצירת הרכבת בתחנותיה עד עתלית.
ממחנה עתלית הועבר למוסד הילדים במגדיאל ומשם עבר לבן שמן. הוא מספר גם על חלוקת הילדים לגורמי חינוך שונים.
שמואל מספר על היקלטותו בארץ, הגיוס לנוטרות, ולצה"ל. הוא השתתף בכיבוש אילת. בארץ נפגש עם אמו ואחותו. שירת בצבא הקבע ולמד באוניברסיטה. הקים משפחה לתפארת ועבד שנים רבות בבנק הפועלים כמנהל אחד מסניפי הבנק.
  עורך הקובץ  מביא את עדותו כפי שנמסרה בעל פה ל"יד ושם" ויותר מאוחר תומללה בכתב.
לא שיניתי את התחביר וניסוח הדברים כדי לשמור על האוטנטיות של העדות."


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…