דלג לתוכן הראשי

ילדי טהרן : קורותיו של שמואל נתנזון



שמואל נתזון, יליד 1930. נולד בפולין בעיר ביילסקו-ביאלה (BIELSKO BIALA).
"בעדותו הוא מספר לנו על משפחתו הקרובה, חוויות החגים והמפגשים המשפחתיים, על חיי הקהילה ולימודיו בבית הספר.
זכור לו היטב הפוגרום שהתרחש בשנת 1938 כנגד היהודים. הגרמנים נכנסו ל- PRZEMYSL ושם נרצח האב ע"י הגרמנים. באותה עת רצחו הגרמנים מאות יהודים.
משם עבר ל-PODHAJCE ושהה אצל בני משפחתו. ממקום זה הועברו היהודים לסיביר והם יחד עימהם. יחס הרוסים ליהודים היה מחפיר.
הם הועברו בקרונות של בהמות ובצפיפות רבה. מסע התלאות ברכבת נמשך כחודש ימים.
בסיביר שהו במחנה עבודה ומשם הועברו לעיר SAMARKAND שהייתה באותה עת העיר השלישית בגודלה באוזבקיסטן. שם שהה בבית יתומים פולני. במקום חלה במחלת הטיפוס.
באמצעות הצבא הפולני הועבר משם עם ילדים נוספים לנמל פאהלווי שבאירן.
מכאן הועברו במשאיות לטהרן, ישירות לבית יתומים. שמואל מספר לנו על חיי היום-יום בבית היתומים.
לאחר שהייה קצרה הוא מפליג עם הילדים למצרים ומשם בנסיעה ברכבת לארץ-ישראל.
הוא מתאר את קבלות הפנים של היישוב היהודי בעת עצירת הרכבת בתחנותיה עד עתלית.
ממחנה עתלית הועבר למוסד הילדים במגדיאל ומשם עבר לבן שמן. הוא מספר גם על חלוקת הילדים לגורמי חינוך שונים.
שמואל מספר על היקלטותו בארץ, הגיוס לנוטרות, ולצה"ל. הוא השתתף בכיבוש אילת. בארץ נפגש עם אמו ואחותו. שירת בצבא הקבע ולמד באוניברסיטה. הקים משפחה לתפארת ועבד שנים רבות בבנק הפועלים כמנהל אחד מסניפי הבנק.
  עורך הקובץ  מביא את עדותו כפי שנמסרה בעל פה ל"יד ושם" ויותר מאוחר תומללה בכתב.
לא שיניתי את התחביר וניסוח הדברים כדי לשמור על האוטנטיות של העדות."


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…