דלג לתוכן הראשי

סיפורו של גבריאל הררי


נולדתי בשנת 1933 כבן יחיד. בודפשט. 

משנת 1943 הכריחו את כל היהודים להסתובב עם טלאי צהוב וסימנו את כל בתי היהודים. לא כינסו אותנו בגטאות מכיוון שפחדו שהאמריקאים יגיעו ויפציצו את כל העיר חוץ מהגטאות, ולכן בתי היהודים היו פזורים.משפחתי התכנסה בבית סבתי שם התגוררנו כ 30- נפשות בדירת חמישה חדרים. מאותו זמן כל גבר יהודי מעל גיל 16 יצא למחנות העבודה וכולם למעשה שירתו בצבא ההונגרי שנלחם ברוסים. את אבי לקחו ביוני 1943 למחנות העבודה ונשארתי עם אימי עד אוגוסט 1944 שבאו לקחת גם אותה למקום לא ידוע. אחת מדודותיי שהייתה רווקה וצעירה לקחה אותי תחת חסותה ולמעשה שימשה לי כאם. הרעב היה איום והיינו משיגים מנה קטנה של בשר או לחם פעם בכמה חודשים. רוב הזמן התקיימנו ממרק דלוח. הייתה תנועה מסוימת של הונגרים פנאטים שמהם פחדנו הכי הרבה, אפילו יותר מהגרמנים. בשלב מסוים גילינו שנפטרו מבני משפחתי כ 35- אנשים במחנות.
כשבוע לאחר השחרור (סוף ינואר 1945) חזרנו הביתה רק אני ואבי. בית הספר היהודי חזר לפעול ואני חזרתי ללמוד בזמן שאבי ניסה להתחקות אחר עקבות אימי. הוא נעזר בשכנה שהייתה חברה טובה שלנו ולה בת יחידה אשר גם בעלה לא חזר מהמלחמה. לאחר זמן מה גילינו שאימי נשלחה למחנה ההשמדה בברגן בלזן שם היא נרצחה כנראה על ידי אכילת לחם מורעל אותו קיבלו היהודים מהנאצים. בעלה של השכנה נהרג גם הוא במלחמה ולאחר כשנה וחצי החליטו היא ואבי להינשא (בהמשך הם יעלו ביחד לארץ ויתגוררו יחדיו בקיבוץ דליה שם גם נפטרו ונקברו האחת ליד השני). בתה הייתה ממש כאחותי והפכנו להיות משפחה. אחרי המלחמה הייתי בן . 12 צעיר מדי בשביל לצאת מהונגריה. המשכתי בשגרת חיי עד שהגעתי לגיל . 16 אמרו לנו בשומר הצעיר שאנחנו יוצאים לטיול בן יומיים. כשהיינו בתחילת הטיול הודיעו לנו שזה אינו טיול אלא מבצע עלייה ארצה ומשפחותינו יודעות מכך ומסרו את ברכתן. מתוך 50 ילדים 49, רצו להמשיך במסע. התגנבנו לסלובקיה ולאחר מכן לאוסטריה. מאוסטריה נכנסנו לאיטליה ומשם עלינו על אוניה לארץ

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…