דלג לתוכן הראשי

סיפורו של גבריאל הררי


נולדתי בשנת 1933 כבן יחיד. בודפשט. 

משנת 1943 הכריחו את כל היהודים להסתובב עם טלאי צהוב וסימנו את כל בתי היהודים. לא כינסו אותנו בגטאות מכיוון שפחדו שהאמריקאים יגיעו ויפציצו את כל העיר חוץ מהגטאות, ולכן בתי היהודים היו פזורים.משפחתי התכנסה בבית סבתי שם התגוררנו כ 30- נפשות בדירת חמישה חדרים. מאותו זמן כל גבר יהודי מעל גיל 16 יצא למחנות העבודה וכולם למעשה שירתו בצבא ההונגרי שנלחם ברוסים. את אבי לקחו ביוני 1943 למחנות העבודה ונשארתי עם אימי עד אוגוסט 1944 שבאו לקחת גם אותה למקום לא ידוע. אחת מדודותיי שהייתה רווקה וצעירה לקחה אותי תחת חסותה ולמעשה שימשה לי כאם. הרעב היה איום והיינו משיגים מנה קטנה של בשר או לחם פעם בכמה חודשים. רוב הזמן התקיימנו ממרק דלוח. הייתה תנועה מסוימת של הונגרים פנאטים שמהם פחדנו הכי הרבה, אפילו יותר מהגרמנים. בשלב מסוים גילינו שנפטרו מבני משפחתי כ 35- אנשים במחנות.
כשבוע לאחר השחרור (סוף ינואר 1945) חזרנו הביתה רק אני ואבי. בית הספר היהודי חזר לפעול ואני חזרתי ללמוד בזמן שאבי ניסה להתחקות אחר עקבות אימי. הוא נעזר בשכנה שהייתה חברה טובה שלנו ולה בת יחידה אשר גם בעלה לא חזר מהמלחמה. לאחר זמן מה גילינו שאימי נשלחה למחנה ההשמדה בברגן בלזן שם היא נרצחה כנראה על ידי אכילת לחם מורעל אותו קיבלו היהודים מהנאצים. בעלה של השכנה נהרג גם הוא במלחמה ולאחר כשנה וחצי החליטו היא ואבי להינשא (בהמשך הם יעלו ביחד לארץ ויתגוררו יחדיו בקיבוץ דליה שם גם נפטרו ונקברו האחת ליד השני). בתה הייתה ממש כאחותי והפכנו להיות משפחה. אחרי המלחמה הייתי בן . 12 צעיר מדי בשביל לצאת מהונגריה. המשכתי בשגרת חיי עד שהגעתי לגיל . 16 אמרו לנו בשומר הצעיר שאנחנו יוצאים לטיול בן יומיים. כשהיינו בתחילת הטיול הודיעו לנו שזה אינו טיול אלא מבצע עלייה ארצה ומשפחותינו יודעות מכך ומסרו את ברכתן. מתוך 50 ילדים 49, רצו להמשיך במסע. התגנבנו לסלובקיה ולאחר מכן לאוסטריה. מאוסטריה נכנסנו לאיטליה ומשם עלינו על אוניה לארץ

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…