דלג לתוכן הראשי

סיפורה של שולמית



  

בת 13 בעת האירועים
חג המולד , 1943
שולמית סיפרה באידיש . דיברה בקולה המתנגן . היא הטיבה לספר. שמתי לב כיצד יוז'יק , שבהתחלה ישב נשען מהורהר אל הקיר, התחיל מטה אוזן לסיפורה . שולמית הייה נותנת מדי פעם מבט באורחים. בודקת , אם גם הם מקשיבים לה.
"הגוייה הייתה צועקת עלי כל היום. שם מעשה שעשיתי לא מצא חן בעיניה. עתים הייתה נתקפת מיני מצבי-רוח כאלה ואז הייתה שופכת עלי את כל חמתה. אני זוכרת, שהיה כבר חושך בחוץ. נכנסתי מהחצר. הבאתי ערימת עצים. הטלתי אותם ליד התנור וכבר אמרתי להעלות אש, כשפתאום ניגשה אלי בעלת-הבית  הגויה ואמרה לי : "עליך ללכת מכאן. לא אוכל לכלכל פה נוסף. די לי בארבעת הזללנים שלי . מוטב שתלכי עכשיו. בחושך תמיד יותר קל להסתתר" .
"הייתי המומה. לא ציפיתי לדבר זה" , - מספרת שולמית. " יצאתי . אני זוכרת שלא לקחתי אתי כלום. יצאתי, כפי שעמדתי. בחוץ ירד שלג, נעלי קרועות היו ולבשרי שמלה דקיקה. לא ידעתי לאן לפנות. לא הייתי יוצאת מפתח הבית. עבדתי מהבוקר השכם עד הלילה. לא הכרתי אדם בכפר הזה.

 הלכתי בצדי הכביש . הסתכלתי מבעד לחלונות של בתי הכפר . אור היה בכל הבתים. אנשים הסבו אל שולחנות ערוכים, אכלו ושתו מכל טוב. בכל בית היו אורחים. השלג ירד וקר היה לי . נזכרתי , כי מאז הצהריים לא בא אוכל אל פי .  הבנתי שאסור לי להיכנס לאחד הבתים. אולי מתארחים שם באנדרובצים ( נאמניו האוקראינים של סטפן בנדרה,  (Stepan Bandera) וחייליו נקראו בנדרובצים) . מי יודע ? הייתי עייפה . אותו יום כיבסתי. ניקיתי את הבית . עברתי את כל הכפר לאורכו. חציתי את הכביש והתחלתי מהלכת מהעבר השני, בכיוון ההפוך. גם כאן ראיתי בעד החלונות אנשים לבושי חג , מסובים משפחות משפחות , מבוגרים וילדים. שפע של אוכל והכול אוכלים. אוכלים כמה שרוצים" .
"הלכתי לאיטי. נפש לא נראתה בחוץ. לא בכיתי . לאן עלי להיכנס , הן לא אוכל להתהלך כך כל הלילה. זו  הייתה המחשבה היחידה שחשבתי כל הזמן" , נזכרת שולמית.
"הגעתי לבית האחרון . תרנגול קרא . ידעתי כי שעת חצות הגיעה. ליד הבית נעצרתי. לא זזתי מהמקום. לפתע צץ רעיון במוחי: אכנס לאט-לאט למרפסת. אסתתר בפינה חשוכה. איש לא ישגיח בי . האורחים ייצאו ואז אכנס לבית. אולי בכל זאת יניחו לי ללון הלילה.  וכך עשיתי . הצטנפתי בפינה. נשענת אל חבית-המים. הייתי עייפה מאד."
"כאשר התעוררתי , מצאתי את עצמי שוכבת על תנור. חם היה לי . איכר עמד לידי . " היה לך מזל ילדה , שיצאתי לשתות מים . ניגשתי לחבית , ומצאתי אותך, אחרת בוודאי שהיית קופאת מקור. בקושי השבנו את רוחך. היית קפואה כולך."
" הכול הוא עניין של מזל. נכנסתי למרפסת סתם . נתקלתי באנשים טובים , ישרים. התברר לי כי גם גוי זה היה מכת השטונדיסטים (חברי כת הבפטיסטים שטונדיסטים, היו מוכנים לסכן את עצמם למען היהודים הנרדפים באוקראינה ) . כל היום השאיר אותי בביתו. בערב רתם סוס לעגלה . אותי כיסה בקש והעבירני לכפר סמוך. מסר אותי למשפחה מרובת ילדים. תשעה ילדים היו שם וגם משפחה זו הייתה שייכת לאותה הכת. הם קיבלו אותי אליהם" .
שולמית סיימה .
מקור וקרדיט :  נסיה אורלוביץ –רזניק , אמא המותר כבר לבכות?, הוצאת "מורשת" בית עדות ע"ש מרדכי-אנילביץ וספריית הפועלים , 1965.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…