דלג לתוכן הראשי

"כנגד כול הסיכויים" סרט על סיפור חייו של האלוף (במיל') חיים ארז



 
אירופה. מלחמת העולם השנייה. ילד יתום בן ארבע, אָנֶק רוזנברג, לימים חיים ארז, שידע ילדות מאושרת בוורשה בירת פולין עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, חוצה את אירופה ואסיה, ארז נולד בשנת 1935, בוורשה בירת פולין, למשפחה יהודית גדולה ומבוססת. לאחר שכבשו הגרמנים את מערב פולין ב-1939, החליטו הוריו לעבור לביאליסטוק, עיר במזרח פולין שהייתה אז תחת כיבוש סובייטי. בתקופה זו נעלמו עקבותיו של אביו של ארז, שניסה לחזור אל ורשה.
ב-1940 אספו השלטונות הסובייטיים את היהודים ושלחו אותם למחנות עבודה. כשפרצה המלחמה בין ברית-המועצות לגרמניה ב-1941 שיחררו הסובייטים את האזרחים הפולנים שכלאו, אז עברו ארז ואימו לבוכרה. ב-1942 נעצרה האם על סחר בלתי-חוקי ונכלאה, ואילו ארז בן ה-7 הועבר לבית-יתומים בחסותו של הצלב האדום.
ב-1943 עלה ארז לארץ ישראל במסגרת ילדי טהראן, דרך איראןהודו ומצרים. בתקופה זו שוחררה אמו מן הכלא, ולאחר המלחמה החלה במסע מערבה במטרה לעלות לארץ גם-כן. ב-1947 פגשה את דוד בן-גוריון שסייר במחנות-העקורים בגרמניה, והוא סייע לה לאתר את בנה, שהתגורר בנהלל. בהגיעה ארצה בשנת 1948 נפגשה עם בנה, ועם סיום לימודיו בנהלל ב-1951 עבר להתגורר עימה בביתה שבנהריה.
 ערך אל"ם (במיל') שאול נגר
 "כנגד כול הסיכויים" הוא סרט על חייו של האלוף (במיל') חיים ארז, ניצול שואה ומ"ילדי טהרן" שהגיע לארץ בגפו בהיותו כבן שש וחצי והתערה בחיי הארץ והמדינה.
"מצביא, מנהיג ומוביל" אומר עליו רס"ן (במיל') יוסי רגב, שהיה מ"פ בחטיבת הצליחה של חיים ארז כמח"ט במלחמת יום הכיפורים, ובטנק הראשון שחצה את תעלת סואץ במלחמה. לאחר מסע מיגע שנמשך כשנתיים על פני אירופה ואסיה וחצי, הגיע חיים ארז, כאחד מ"ילדי טהרן", למושב נהלל, שם אומץ על ידי צבי וציפורה שניפר זכרם לברכה, וגדל בביתם כבן משפחה עד גיל גיוס לצה"ל. שם בנהלל קיבל את חינוכו ושם עוצבה דמותו כצעיר ישראלי האוהב את החקלאות, את הארץ ואת הטבע. השנים שעשה בנהלל בבית משפחת שניפר, היו בין גורמים שהניעו אותו להישאר בצבא הקבע ולתרום למדינה, עשייה שבה הוא ממשיך עד היום. לסקירה המלאה באתר "יד לשריון"

כנגד כל הסיכויים_חיים ארזק - YouTube



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…