דלג לתוכן הראשי

"כנגד כול הסיכויים" סרט על סיפור חייו של האלוף (במיל') חיים ארז



 
אירופה. מלחמת העולם השנייה. ילד יתום בן ארבע, אָנֶק רוזנברג, לימים חיים ארז, שידע ילדות מאושרת בוורשה בירת פולין עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, חוצה את אירופה ואסיה, ארז נולד בשנת 1935, בוורשה בירת פולין, למשפחה יהודית גדולה ומבוססת. לאחר שכבשו הגרמנים את מערב פולין ב-1939, החליטו הוריו לעבור לביאליסטוק, עיר במזרח פולין שהייתה אז תחת כיבוש סובייטי. בתקופה זו נעלמו עקבותיו של אביו של ארז, שניסה לחזור אל ורשה.
ב-1940 אספו השלטונות הסובייטיים את היהודים ושלחו אותם למחנות עבודה. כשפרצה המלחמה בין ברית-המועצות לגרמניה ב-1941 שיחררו הסובייטים את האזרחים הפולנים שכלאו, אז עברו ארז ואימו לבוכרה. ב-1942 נעצרה האם על סחר בלתי-חוקי ונכלאה, ואילו ארז בן ה-7 הועבר לבית-יתומים בחסותו של הצלב האדום.
ב-1943 עלה ארז לארץ ישראל במסגרת ילדי טהראן, דרך איראןהודו ומצרים. בתקופה זו שוחררה אמו מן הכלא, ולאחר המלחמה החלה במסע מערבה במטרה לעלות לארץ גם-כן. ב-1947 פגשה את דוד בן-גוריון שסייר במחנות-העקורים בגרמניה, והוא סייע לה לאתר את בנה, שהתגורר בנהלל. בהגיעה ארצה בשנת 1948 נפגשה עם בנה, ועם סיום לימודיו בנהלל ב-1951 עבר להתגורר עימה בביתה שבנהריה.
 ערך אל"ם (במיל') שאול נגר
 "כנגד כול הסיכויים" הוא סרט על חייו של האלוף (במיל') חיים ארז, ניצול שואה ומ"ילדי טהרן" שהגיע לארץ בגפו בהיותו כבן שש וחצי והתערה בחיי הארץ והמדינה.
"מצביא, מנהיג ומוביל" אומר עליו רס"ן (במיל') יוסי רגב, שהיה מ"פ בחטיבת הצליחה של חיים ארז כמח"ט במלחמת יום הכיפורים, ובטנק הראשון שחצה את תעלת סואץ במלחמה. לאחר מסע מיגע שנמשך כשנתיים על פני אירופה ואסיה וחצי, הגיע חיים ארז, כאחד מ"ילדי טהרן", למושב נהלל, שם אומץ על ידי צבי וציפורה שניפר זכרם לברכה, וגדל בביתם כבן משפחה עד גיל גיוס לצה"ל. שם בנהלל קיבל את חינוכו ושם עוצבה דמותו כצעיר ישראלי האוהב את החקלאות, את הארץ ואת הטבע. השנים שעשה בנהלל בבית משפחת שניפר, היו בין גורמים שהניעו אותו להישאר בצבא הקבע ולתרום למדינה, עשייה שבה הוא ממשיך עד היום. לסקירה המלאה באתר "יד לשריון"

כנגד כל הסיכויים_חיים ארזק - YouTube



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…