י ש ר א ל ר ו
ב לימד את הילדים היהודים
מקרפטו-רוס. מ א י ר ג ו ט ל י ב
היה מכין הופעות מומחזות ומספר סיפורים מתולדות העם. אחיו, אברהם, היה אוסף
שירים ורושם אותם. החלוקה המקצועית הזאת, כמו גיוס המורים, היתה פרי עבודתה של
"ועדת החינוך" שהקימו ושמתפקידה היה להבטיח את תכנית הלימודים וגם את
החומר הלימודי. באין ספרים בידם, היה הכרח להכין את כל התכניות על פי הזכרון. וכך
היו מנסים לשחזר במשותף קטעי ספרות, שירי פרץ וגבירטיג, והיו רושמים מה שנשתמר עוד
בזכרונם ומלמדים.
השיעורים התקיימו בתוך הבלוק. הילדים ישבו כפופים על
מיטותיהם באין יכולת להתיישר, כי מעל לראשם היתה קומה נוספת של דרגשים. הם ישבו
בשתי שורות, כשפניהם מופנות למרכז, בו עמד לוח – חתיכת דיקט שהצליחו למצוא ולצבוע
בצבע שחור. ליד הלוח עמד מרדכי שטריגלר וכתב בגיר את האלף-בית. הילדים קיבלו
רצועות נייר צרות שנגזרו משקי מלט ורבע עפרון. הם כתבו. לאחר כל שיעור הכרחי היה
לשרוף את הנייר ולהחביא את העפרון. מרדכי שטריגלר היה מספר והם היו שואלים...
רוב התלמידים היו בנים עד ארבע עשרה, וביניהם צעירים
מאד, שזה היה להם הלימוד הראשון בחייהם. היו מחלקים אותם לקבוצות של ארבעים-חמישים
"תלמידים", כל קבוצה למדה כמה פעמים בשבוע. הכל התנהל במחתרת, תחת שמירה
קפדנית של היהודים, יוזמי הדבר. “בזמן השיעורים עמדתי בחוץ ואיתי עוד ארבעה אנשים
ששמרו על הצריף מכל הצדדים. היינו מוכנים לפעול בכל מקרה של חשד. חלק מהילדים
היינו צריכים להוציא במהירות מן הצריף, אחרים היו נשארים, ולכל אחד מהם תירוץ מוכן
מראש"77. הילדים שאומנו לכל זאת היו צריכים לחסל במשך שניות את
ה"מחברות", הלוח, ולתפוס את המקומות שנועדו להם בתוך הבלוק, ואלו שלא
היו שייכים אליו לעזבו במהירות. כל האמצעים הנ"ל ננקטו כלפי ה-ס.ס., אשר אילו
היו תופסים ילדים יהודיים הלומדים בתוך המחנה שלהם, לא קשה היה לשער מה עלולה היתה
להיות תגובתם... אלא שלא רק מפניהם צריך היה להיזהר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה