בשנת 1942 התחיל גירוש יהודים מהעיר
"סבן" שברומניה. מרים זוכרת שהגיעו עגלות ולקחו אותם לעיר "דורחוי"
שהייתה במרחק של כ 40- " ק מ. את אביה של מרים לקחו לעבודות פייה הוא נשאר
ברומניה. אמה של מרים וחמשת הילדים (כולל מרים) גורשו לגבול רוסיה שנקרא
"טרנסניציה".
מרים מתארת את הגירוש ומספרת כי הוא
היה נורא, את כל הדרך הלכו ברגל. כשלבסוף הגיעו למוגילוב, לבית היתומים קיבלו רק את
מרים בת ה 6- ואת אחיה שהיה בן 4 וחצי. את שאר האחים 3( ) לא קיבלו. בית היתומים
הוחזק ע"י ארגון הג'וינט. אחיה של מרים שהיה עימה בבית היתומים נפטר כתוצאה
ממחלה ומגעגועים להוריו.
מרים מספרת שהילדים בבית היתומים היו
מקבלים צלחת מרק שהיה דומה יותר למים ופרוסת לחם לכל היום. מרים הייתה מחביאה את
פרוסת הלחם לשעה מאוחרת ולבסוף היו גונבים אותה והיא הייתה נשארת רעבה.
מרים מספרת שהיו זורקים בחוץ, בחצר
קליפות בצל וירקות. מרים הייתה מרימה מהרצפה קליפות כדי להשתיק את הרעב
יום אחד הלכה מרים לבקר את אמה
ואחיותיה שהיו באולם ענק באותו רחוב שם היו משפחות נוספות. אך מרים לא מצאה את אימה
ואחיותיה. בדרך מישהו סיפר לה שהייתה פשיטה וגירשו את כולם ללגר שממו
"פיצ'ורה". רצחו שם את כולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה