דלג לתוכן הראשי

סיפורו של אברהם גליקשטיין



גרתי בעיר סוסונוביץ . ההורים עסקו בסחר תבואות וקמח . למדתי בחדר, היינו שני ילדים במשפחה.
ממחצית 1941 עד אוקטובר 1942 הפעילו הגרמנים בעיירות גזירות קשות כנגד היהודים : ריכוז במקום מגורים סגור ( גטו) , ענידת טלאי צהוב, מדי פעם נערך עוצר ולקחו אנשים למחנות עבודה. במקביל היו פשיטות של חיילי הSS  והגסטאפו שהחרימו סחורות וטובין, תכשיטים , חפצי יקרי ערך ועוד.
הייתי ילד בן 7 ולא הרשו ללמוד בביה"ס פולני. קבוצת הורים  התארגנה והקימה ביה"ס פרטי באחד הבתים. לימדו את לימודי היסוד : עברית , דקדוק , פולנית, חשבון וגיאוגרפיה . המורה הייתה יהודיה בוגרת סמינר  מורים יהודי.
 כאשר אנשי הגסטפו או שוטרים פולניים התקרבו לדירת הלימודים היינו מתורגלים ובורחים במהירות דרך החלונות לחצר ודרך תעלות הביוב לשדות. באוקטובר 1942 הייתה האקציה הגדולה "וישדלניה" , אספו את כל יהודי העיירה , העמיסו אותם על משאיות ועגלות ולקחו אותם למחנה עבודה ואת רובם לאושוויץ.
משפחתי הספיקה לאסוף מעט מטלטלין ולברוח ליערות, ברחנו לכפר פולני ובעזרת מכר פולני ( אכר פולני מקומי) הכנו מחבוא לשבועיים.
מתוך פחד שהגרמנים יגלו אותנו החלפנו כל הזמן מקומות מסתור ואחרי כן ברחנו ליער קרוב שם חיינו למעלה מחודש, התחבאנו בשדות תבואה, ניזונו מלקוק הטל ומאכילת גרעיני חיטה ושעורה, אספנו מים משלוליות המים ולאחר שאמי סננה שתינו.
 מהיער עברנו לכפר קורצוביצה שם התחבאנו במשך 30 חודשים . הסתתרנו אצל איכר , שיחד עם אבי בנו מחבוא בתוך חבילות הקש שהיו באסם. לאחר שגברו ההלשנות נאלצו אבי והאיכר לחפור מחבוא תת-קרקעי. בכל פעם שהיה חיפוש של כוחות עויינים נאלצנו להיכנס למחבוא שהיה לא מאוורור וצפוף מאד , יכולנו רק לעמוד ואנחנו הילדים התקשנו מאד לנשום.
אחרי השחרור לא תמו יסורנו , כנופיות פולניות התנכלו לנו וירו עלינו בביתנו . רופאה יהודייה בליווי חיילים סובייטים הגיעו ברגע האחרון כדי לגונן עלינו , כל ניצלנו פעם נוספת מיד הפולנים.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…