בתום הקרנת הסרט סוסקינד, אחרי שהבמאי ההולנדי, רודולף ואן דן ברג, סיים את דבריו ופנה אל הקהל בהצעה לענות על שאלות, קמה אישה מבוגרת שישבה בשורה הראשונה.
היא התקשתה לדבר. "אין
לי שאלה," היא אמרה בשקט. "רק רציתי להגיד לך תודה."
כל הנוכחים באולם עצרו את
נשימתם כשהוסיפה: "אני הייתי אחת הילדות שם – " היא הצביעה על האקרן
שהמסך כבר ירד עליו. "עד היום לא היה לי מושג איך נשארתי בחיים. כל המשפחה
שלי נעלמה. אף אחד לא חזר. עכשיו, בזכותך," היא פנתה אל הבמאי, "אני יודעת
מי הציל אותי. איך זה קרה."
הנה מה שנודע לה: בזמן כלשהו
בשנת 1943 היא, כמו ילדים יהודים רבים, נקלעה אל בית יתומים באמסטרדם. המקום
שימש כתחנת מעבר. משם נשלחו הילדים הלאה, אל מותם.
שלוש שנים לפני כן אולץ ולטר
סוסקינד, יהודי גרמני ממוצא הולנדי, להצטרף ליודנרט. לפני עליית הנאצים ניהל
בגרמניה בית חרושת. בשנת 1938 ניסה לברוח לארצות הברית, אבל "נתקע"
בהולנד. בשל הגרמנית המשובחת וכישורי הניהול שלו התמנה לתפקיד מנהל "התיאטרון
ההולנדי", שם ריכזו הגרמנים בספטמבר 1943 את יהודי הולנד לפני הגירוש למחנות
ההשמדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה