דלג לתוכן הראשי

סיפורה של לאה



לאה בת 12 בזמן האירועים
יום אחד באה לאה לשיעור. מצב רוחה היה רע. לא רצתה כלל לפתוח את הספר. התחילה מייד לטעון , כי אין מזל . מעולם לא היה מזל. היא סיפרה לי סיפור ארוך על פולניה טובת לב בשם באביאש שבביתה הסתתרה .
"באביאש הייתה עובדת קשה. עזרה באפיית לחם. מקום מגוריה היה בחלם, בקצה העיר . בת יחידה היתה לה ילדה קטנטונת כבת ארבע-חמש. אני השגחתי על הקטנה. השכנים התחילו מתלחשים. במיוחד הציק שכן אחד לבאביאש:  "אם לא תסלקי את היהודיה , נמסור גם אותך לגרמנים" , על האיום הזה היה חוזר תכופות. יום אחד נכנסה באביאש הביתה , אמרה לי להיכנס לארגז , כיסתה אותי בקרש והעמידה עליו שני דליי מים. את כל זה עשתה ברגעים ספורים. אחר כך פתחה את הדלת וצעקה : "היכנסו ,אדרבה, האם יש פה יהודיה חפשו , אדרבה! השכנים נכנסו , חיפשו ולא מצאו" .
 אבל , היות ואין לי מזל, נכנסו פעם אנשי הגסטאפו במפתיע , לא הספקתי להסתתר. השכנים התאספו סביב הבית. פתחתי חלון וקפצתי. רדפו אחרי אנשים וכלבים. פולניה אחת תפסה אותי , "זידובקה" צעקה . 
איני יודעת כיצד הצלחתי להתחמק מידיה. רצתי במהירות כזאת , שאף אחד לא השיג אותי. יצאתי לשדה הפתוח . נכנסתי בין סרפדים . נצמדתי בכל הכוחות אל האדמה ושכבתי בלי להניע אבר. בלילה , אחרי חצות חזרתי אל באביאש.
 החל מאותו יום הייתי מסתתרת לרוב במרתף. לפעמים הייתי נכנסת הביתה , רק שבאביאש נהייתה חוזרת מהעבודה. יום אחד ניגשתי לחלון , הסטתי קצת את הווילון . על המדרכה ממול עמד אבא , בידיו החזיק ילד קטן , יהודי. איני יודעת מי היה הילד. הסתכלתי בעיניו של אבא , אבא עמד ולא הסיר ממני את עיניו. לא דיברנו , עמדנו ממול והסתכלנו. מאז לא ראיתי עוד את אבא" .
"מעולם לא היה לי מזל ", הוסיפה,  "תמיד רדפו אחרי. בכל מקום היו מגלים אותי, אפילו כאשר באביאש צבעה את שערותי במי-חמצן והייתי בטוחה שאיש לא יכיר אותי. פעם ניסיתי לצאת החוצה לפנות ערב. עברתי את הרחוב שלנו במהירות הזק. כשהגעתי לרחוב מרוחק , הלכתי לאט לאט. כנופיית שקצים באה לקראתי. הם הכירו אותי מייד . " הנה לאה!" . הם רדפו אחרי. השיגו. "תני כסף ולא נקרא לגסטאפו", אמרו . היה לי השעון של אמא. מסרתי להם,  הם עזבו אותי. לא יכולתי עוד להישאר בביתה של באביאש. שוב צריכה הייתי לחפש מקום חדש. ככה זה, שאין מזל" .
אחר כך מצאה לאה מקום במנזר.
מקור וקרדיט :  נסיה אורלוביץ –רזניק , אמא המותר כבר לבכות?, הוצאת "מורשת" בית עדות ע"ש מרדכי-אנילביץ וספריית הפועלים , 1965. 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…