דלג לתוכן הראשי

סיפורה של צילה שוורץ



ילידת שנת 1934
בהיותי בת שש הוכנסנו לגטו בעיר ראדום. כאשר שמעו הוריי ששולחים יהודים מהגטו אל הלא נודע, הם שיחדו שוטר בכסף רב בכדי שייקח אותי לאחיה של אימי בלובלין . הורי נשארו בראדום, אך לאחר מספר חודשים , כשהגרמנים נכנסו ללובלין - אותו השוטר הגיע והחזיר אותי לראדום, חזרתי לאבי, את אימי שלחו לעבודות ויותר לא שמענו ממנה. מבירור שערכה דודתי עלה כי ייתכן ואימי נספתה בטרבלינקה . גרתי עם אבי בחדר קטן עם שני אנשים נוספים, המגורים היו קשים, בעיקר לאחר איכות החיים אליה הייתי רגילה. אבא הלך לעבוד כל בוקר ואני נשארתי במעון יום לילדים, בערב כשחזר הוא אסף אותי מהמעון . בינואר 1942 היה גרוש (אקציה) גדול מאוד של יהודים מהגטו. לקחו אותי ואת אבא אל שער היציאה של הגטו אך דודתי שלחה שוטר יהודי מהגטו שיוציא אותי מהמשלוח. כך לקחו את אבא ויותר לא ראיתיו, לפי השמועות גם הוא נלקח לטרבלינקה. השוטר הביא אותי לדודה שלי והתגוררנו יחד בגטו עד סוף השנה. דודתי הוציאה אותי מהגטו ומסרה אותי לשתי משפחות נוצריות, אחת בוורשה והשנייה בעיירה ליד וורשה הנקראת קלריסה . כמובן שהמשפחות דרשו על כך כסף, כמו כן עבדתי קשה וטיפלתי בחזירים והעיזים שלהם, חילקתי חלב ועשיתי את עבודות הבית. בתום המלחמה דודתי שלחה אנשים שיחזירו אותי לראדום, ומאז חייתי עם הדודה ומשפחתה.
בעלה של דודתי היה תכשיטן. יום אחד, בעודו חוזר לביתו, עקבו אחריו שני פולנים, דפקו בדלת והתחזו לשוטרים. הוא ביקש תעודות והם ירו בו למוות ושדדו את כל התכשיטים. בעקבות המאורע הטרגי החליטה דודתי לעזוב אל אחותה שגרה בארץ, בבנימינה. היא לקחה את שני בניה ואותי ללודג', משם נסענו ברכבת לאוסטריה, שם היינו במחנות עקור : ים שטייר וברנאו. דודתי שמעה שאפשר לשלוח שני ילדים ארצה עם עליית הנוער ושלחה את שני בניה ואותי הכניסה לבית ילדים באוסטריה וחזרה לפולין לעסקיה. משנת 1945, הייתי גם בבתי ילדים באיטליה במשל שלוש שנים: אחד ליד טורינו והשני ליד מילאנו, ומשם עליתי לישראל.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…