מתוך: ילקוט מורשת, חוברת ב', אפריל 1964 – סיפורה של
הלינה
האלינה נולדה בעיר זגיאז' (Zgierz) בקרבת לודז', למשפחת פועלים. אביה עבד בבית חרושת לבדים במקום
והבית היה בית מסורתי-יהודי. עם פרוץ המלחמה היתה האלינה בת ארבע או חמש (אין היא
יודעת את גילה המדויק). אחיה נולד כשנה לאחר פרוץ המלחמה. המשפחה גורשה מזגיאז'
עוד בימים הראשונים של הכיבוש על מנת לפנות מקום לגרמנים מקומיים. עברו לעיר ביאלה
ואחר כך לשצ'ונוב. שם כבר היו בגיטו, בבית אחד עם משפחתה העניפה של האם. האב, אִם
על שום כשלונו ואם מחוסר ידיעת השפה הפולנית, הלך בטל ואילו האם פירנסה את המשפחה
בסחר-חליפין עם אוכלוסית הכפרים בסביבה. החיים היו חיי גיטו – קשים – מחסור,
צפיפות. האלינה נשלחה להביא תרופה עבור האח התינוק מבית מרקחת שמעבר לתיל הדוקרני
שהיווה את מיתחם הגיטו. היא עשתה זאת בזחילה, תוך רגעי פחד קשים.
בקיץ 1942 (כנראה) ביצעו הגרמנים אקציה בגיטו. כל בני
המשפחה שבבית התייצבו בכיכר האקציה ואילו אמה של האלינה עמדה על כך שהמשפחה תסתתר
בעליית הגג. הגרמנים שנכנסו לבית לא בדקו את עליית הגג והיריות שירו לשם החטיאו את
המטרה. את האח התינוק השתיקה האם בכוח עד שכמעט נחנק. המשפחה הצליחה להימלט מן
הבית ומצאה באחד הכפרים שבסביבה מכר פולני, או גרמני, ואצלו הפקידה שרידי רכושה
לעת מצוא. לאחר מכן סובבו בכפרים, מחצר לחצר, קנו או החליפו אוכל וביקשו רשות ללון
ולבשל. כך עברה כחצי שנה עד אביב 1943, כנראה. באביב מצאו עצמם בני המשפחה מחוסרי
כל. באין ברירה הוחלט שהאם תיגש לאותו מכר שאצלו הופקד הרכוש ותיקח חלק ממנו על
מנת להמירו בכסף. פולני, שאצלו לנה המשפחה, ניאות לקחת את האם אל אותו מכר.
כשחזר בערבו של אותו יום, חזר הפולני שיכור, ובלעדי האם,
בספרו שהיא נהרגה על ידי הגרמנים.
מתוך: ילקוט מורשת, חוברת ב', אפריל 1964 – סיפורה של
הלינה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה