דלג לתוכן הראשי

היחיד והמשפחה, באתר יד ושם ( תיק נושא)



"מהי ילדות בשואה? בעולם רגיל אנו רגילים לחשוב על ילדים כצעירים עד לגיל בו הם מסוגלים לשאת באחריות כל עצמם. כל עוד הילד לא הגיע לאחריות מלאה, ישנם הורים או אפוטרופוסים שעליהם להגן עליו, לכוון אותו ולדאוג למילוי זכויותיו הבסיסיות. בשואה, הפגיעה במסגרת המשפחתית הייתה לעתים כה אנושה עד כי נשללו מן הילד כבר בגיל צעיר מאוד, ההגנה והאהבה של הוריו. ילדים רבים התייתמו מהוריהם, ולא תמיד נמצא מבוגר שיוכל לקחת את חינוכם וגידולם על כתפיו. כך נותרו ילדים רבים עזובים בלי שאף אחד ידאג להם. גם כשההורים היו בחיים, לא תמיד היו יכולים למלא את תפקידם. לעתים קרובות לא הצליחו המבוגרים להבין כי הכללים הישנים שהיו נכונים לעולם שהכירו מאז ומתמיד, כבר אינם תקפים. הילדים לעומתם, היו בעלי גמישות מחשבתית רבה יותר, ולכן פעמים רבות נאלצו לקחת על עצמם את פרנסת המשפחה.

ילדים עסקו בהברחות מזון אל תוך הגטו תוך סיכון רב, ומתוך הידיעה כי משפחתם תלויה בהם. המציאות בגטאות גרמה למעשה להיפוך תפקידים, כאשר הילד הפך למפרנס העיקרי ולדמות עליה המשפחה סומכת, ואילו ההורים היו תלויים בו לקיומם. ילדים רבים הוסתרו על ידי הוריהם במנזרים או אצל משפחות נוצריות שהיו מוכנות לקבלם. ילדים אלו נדרשו להתמודדויות לא פשוטות בזמן השואה. גם אחרי המלחמה הם נותרו לעתים עם חידות לא פתורות הנוגעות בבסיס זהותם, חידות המלוות אותם לכל אורך חייהם. במחנות כמעט ולא ניתן לדבר על ילדים, מכיוון שרובם המוחלט של הילדים שגורשו אליהם נרצחו מיד עם הגיעם. ועם זאת, בין האסירים היו גם נערים צעירים מאוד שהתחזו לבוגרים יותר והצליחו להערים על הנאצים ולעבור את הסלקציה.


         חייהם היו חיים של אסיר לכל דבר ועניין, אולם מבחינה ביולוגית הם עדיין היו נתונים בגיל הילדות. בתום המלחמה נותרו ילדים רבים במקומות מסתור שונים ברחבי אירופה. החזרתם של ילדים אלו, שלרוב נותרו יתומים מהוריהם, אל חיק היהדות העלתה קשיים והתלבטויות רבות. חינוכם מחדש של ילדים ששנות ילדותם, השנים המכריעות ביותר בעיצוב אישיותו של האדם, עברו עליהם במסתור, בפחד מוות ותוך אימוץ נורמות ערכיות הפוכות מן הנורמות הרגילות, כל אלו הציבו אתגר עצום למחנכים ולפעילי הציבור שעבדו עם ילדים אלו, וכמובן לילדים עצמם".היחיד והמשפחהבאתר יד ושם ( תיק נושא)


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…